הומור פטריוטי בהיכל באריאל

זו הפעם השניה הקיץ שתוכנית בידור מרכזית שנמצאת בפגרה רשמית, מגלה אינסטינקטים בריאים ומתעוררת לחיים כשהמציאות דורשת זאת. לספיישל של מצב האומה קדם הספיישל של המתחרה הבכירה, ארץ נהדרת, שהגיב על מחאת האוהלים. זה לא היה מרשים במיוחד, אבל לפחות זה קרה. זה בדיוק מה שאנו מצפים לו מתוכנית סאטירה או כאילו-סאטירה: תגובה מהירה ואקטואלית לאירועי היום. גם כשהיא בחופשת קיץ. הדבר השני שאנחנו מצפים לו, הוא שגם תהיה מוצלחת. וזה כבר יותר מסובך. אפשר היה להניח, שדווקא הפגרה, רענון המוחות והמחוייבות לפרק אחד בלבד שבו ניתן לפרוק את כל התחמושת מבלי להישחק על-פני עונה שלמה, יעשו טוב לתוכניות האלה. התוצאות לא מבטיחות. אחרי הספיישל המאכזב של ארץ נהדרת, באה מצב האומה והמשיכה להיות, ובכן, מצב האומה. שזה לא רע, ולא מספיק. אם יערך פעם ניסוי בקרב מבקרי מצב האומה, סביר להניח שימצאו כי הם מבלבלים בין דעתם האובייקטיבית על התוכנית לבין חוסר האהדה הטבעי שלהם לליאור שליין. ככה זה כשתוכנית מזוהה באופן מוחלט עם דמות תקשורתית שאינה אהודה במיוחד ומשמשת מושא ללעג בפי קומיקאים אחרים. אבל מצב האומה לא גרועה כל-כך. לפרקים לא קצרים היא שנונה, אינטליגנטית ומספקת מספיק התחכמויות לשעה טלוויזיונית. מצב האומה קמה ונופלת על רמת הכתיבה. הפורמט פשוט להפליא: חבורת מצחיקנים יושבת מסביב לשולחן וזורקת גגים. רוב הזמן אין פה חיקויים, אין מערכונים, אין סרטונים ואין צילומי חוץ. אם בארץ נהדרת האולפן הוא בסיס האם שממנו יוצאים למערכונים, במצב האומה, האולפן הוא הבית שלא עוזבים. כמו אריאל. לא פלא, אם כן, שמצב האומה מצאה את עצמה באריאל בערב הזה, רגע לפני שמוכרזת מדינה.

וכדי להבהיר זאת, הגיע גם ראיון מיוחד עם מנהיגי המחאה החברתית. דפני ליף? סתיו שפיר? רגב קונטס? מצלצל לכם מוכר? ובכן, מסתבר שהחבר'ה עדיין פועלים, והם זקוקים באופן טבעי לכל דקת מסך שמישהו מוכן לחלק. שפיר, נדמה לי, אפילו לקחה חלק שלא בידיעתה בתרגיל דני איילון והושבה על כסא נמוך מדי. שליין וגורי ירדו עם מיקרופונים לשדרה המתרוקנת, לראיון מוזר שנע בין רגעים משעשעים (בדיחות על אייל גולן) לרגעים רציניים (קונטס, שדווקא התגלה כפאנליסט פוטנציאלי, נושא נאום ציוני נלהב) לרגעים מביכים (כמו יותר מדי רגעים שקשורים במנהיגות האוהלים הזו). מחאת האוהלים דועכת, ואתמול לא קרה שום דבר שיעיר אותה. אם מוקד השידורים עבר מרוטשילד לאריאל, כנראה שמצבה לא מזהיר. בסופו של דבר - אריאל או הרצליה, מתנחלים או יאפים, ספיישל המדינה הפלשתינית או לקט קיץ - מצב האומה נשפטת על קריטריון אחד: מצחיקה או לא. וגם כאן, הדעות חלוקות. עם גורי אלפי, ובגיבוי הטאלנטים של קשת - ניצני, פיניש והאקסית בנאי - מצב האומה יכולה להתייצב כאלטרנטיבה קומית לא רעה בסלון. הבעיה שלה היא ליאור שליין, ולא בטוח שזו אשמתו. השבוע התפרסם כי בנק הזרע הגדול בעולם מפסיק לקחת תרומות זרע מג'ינג'ים בשל חוסר ביקוש. יכול להיות שכל ההתנפלות על שליין היא רק משום שאנשים לא אוהבים ג'ינג'ים?

היה מעניין לראות איך יעבור המפגש בין אנשי "מצב האומה" - שמאלנים כמו כל התקשורת כמובן - לבין מתנחלי אריאל והסביבה. גם הצעד אינו מובן מאליו. יותר מכולם היה מעניין לעקוב אחרי אורנה בנאי, שלעומת כל השמאלנים בפועל היא גם שמאלנית בכוח. ספק רב אם בנאי הייתה מצטרפת ללהקת שחקנים להצגה באריאל (למעשה, אין ספק כלל), אבל משום מה לקרון הקומיקאים של שליין היא הסכימה להצטרף. מה זה אומר, בעצם? שתיאטרון זה תרבות, ושליין לא? אמנם בחומרים פוליטיים עסקינן, אבל מכיוון שמדובר בסאטירה הצליח המפגש עם התקשורת להחליק איכשהו בגרון המתנחלים כמו גפילטע פיש. הם קיבלו בחן ובהומור עצמי את הבדיחות על חשבונם, וקידמו בתשואות על הבדיחות על חשבון אחרים (כלומר - על ערבים). הבדיחות על חשבונם היו צפויות - ילודה גבוהה, הרבה חיילים סביב מעט מתנחלים, אלימות והרבה אזכורים של "תג מחיר". כשמציגים אותם ככאלה בארץ נהדרת, הם קוראים חמס, אבל הפעם הם קיבלו את זה בחיוך. אולי בגלל שאת היציעים אכלסו המתנחלים-לייט מאריאל, ולא הקומץ של מגרון. וכך, העניינים בהיכל המריבה - היכל התרבות הכי שנוי במחלוקת במזרח התיכון, זרמו על מי מנוחות. הכל הזכיר מין אווירה מחוייכת של אוהל מילואים, שבה אין פוליטיקלי קורקט. אף אחד לא בא להתרגז, ואף אחד לא בא להרגיז, וכך אורנה בנאי יכולה הייתה לבלוע את הימצאותה באריאל, ולהפך. אפילו מערכון בובות על הקו הירוק עם ריפרור לרחוב סומסום, היה חלבי לגמרי. כשבנאי אמרה "אובמפלצת" והקהל הריע, לא היה ברור אם הם פספסו את הציניות או שזו פשוט תגובה אינסטינקטיבית - כמו רשרוש רעשנים בהישמע "המן". כן, הרבה תחכום לא היה אתמול בהיכל, ובטח שלא סאטירה נשכנית וקונטרוברסלית. היו בעיקר בדיחות על פלשתינים, טורקים ודני איילון. פטריוטיזם לא חסר אתמול באריאל.