שנה חדשה בפתח והנה אנו עומדים עם כל ההרהורים מהשנה שעברה ועם כל התקוות לשנה החדשה ומקווים לטוב. פרשות השבוע, ניצבים-וילך (שתי פרשיות מחוברות) מסמלות גם הן סופים והתחלות חדשות: משה נפרד סופית מהעם, מצייד אותם בהנחיות אחרונות לפני הכניסה לארץ, עם ישראל עומד להתיישב בארצו. לקראת סיום דבריו של משה רבינו אל בני-ישראל, הוא מסכם ואומר: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:...לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא...וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא...כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ". מעניין. יכול להיות שמשה רבינו לא מכיר את התורה שהוריד לעם ישראל מהר סיני? כיוון שהוא מתאר את קיום התורה והמצוות כדבר קרוב ופשוט מאוד לעשייה - לא מעבר לים היא, ולא בשמיים היא אלא כאן, ממש כאן, קרובה, וקלה לעשייה. אפשר להגיד דברים רבים על התורה, אך זה שהיא קלה ליישום ולביצוע? נשמע מוזר... בספר התניא, ספר החסידות החשוב שכתב אדמו"ר הזקן ר' שניאור זלמן למאדי, מובאת הקדמה (להקדמת הספר מייחדים לימוד בפני עצמו) ובה הוא מצטט את הפסוק הזה בדיוק, וגם מבאר אותו. נוכל להיעזר בכך על-מנת להבין את הקושייה הנ"ל. וכך הוא אומר: כי קרוב אליך הדבר מאוד - הקרבה לה' למעשה, כך הוא מגלה לנו, נמצאת כבר בתוכנו! זה "בילט-אין" בכל יהודי. זוהי תגלית חשובה מאוד, כשחושבים על זה. בכל הדורות עד אז, נראה היה שכדי להגיע לאהבת ה' יש לעבוד קשה, להסתגף, לצום, להתבודד, ללמוד מבוקר עד לילה ואולי, רק אולי, אם יש מספיק מאמץ, אפשר לחוש את קרבת ה' להרף רגע. בא אדמו"ר הזקן ואומר לנו: לא. זה טבוע בכל אחד ואחת מאיתנו, רק צריך לרצות לגלות את הנקודה הזו ולהסיר ממנה כמה שכבות של אבק - והנה! ועדיין - מה עניין "בפיך ובלבבך לעשותו" - שמרמזים על קלות הביצוע? והרי קיום התורה והמצוות בפועל הוא לכאורה משימה גדולה וקשה! וגם כאן הוא עונה לנו, על-ידי שימוש בביטוי שמוכר מהגמרא - ללכת בדרך ארוכה וקצרה. הסבר: בגמרא מסופר על תנא אחד שביקש להגיע למקום מסוים, ושאל ילד צעיר כיצד יגיע בצורה המהירה ביותר ליעדו. ענה הילד: יש דרך ארוכה וקצרה, ויש דרך קצרה וארוכה. איזו מהן תרצה? ענה התנא: את הדרך הקצרה-ארוכה. טוב, אמר הילד: אתה רואה את הכיוון הזה? לך בקו ישר ותגיע. זו הדרך הקצרה ביותר. אכן, מבחינת מרחק הייתה זו דרך קצרה, אך היא הייתה קשה ופתלתלה: מלאה קוצים, בורות ומהמורות. חזר התנא ואמר לילד: לאן שלחת אותי? אמר הילד: רצית דרך קצרה וארוכה? אז זהו. אם תרצה - יש דרך ארוכה וקצרה, שהיא אומנם ארוכה בקילומטרים אך נוחה, סלולה ונגישה וכך תגיע מהר. הביטוי הזה, "דרך ארוכה וקצרה", מלמד כי לפעמים קיצורי הדרך הם אלו שעושים לנו את החיים קשים ומסורבלים יותר, ורק עבודה עצמית עקבית ונאמנה תוביל למטרה בדרך המהירה ביותר. אז מה הקשר בין הדברים? כשרוצים להגיע להתקרבות לבורא ולאהבת ה', אין פתרונות קסם. אין הוקוס פוקוס והתגלויות בחלום. יש עבודה קשה, התבוננות פנימית ועקבית והתמסרות לחוקים וכללים שקבעה לנו התורה, אך הם מבטיחים גילוי פנימי מהימן ואמיתי ולא מצגי שווא למיניהם, טעויות וכישלונות. זהו המסר אותו רוצה להעביר משה אל העם ערב כניסתו לארץ ישראל, אך אין ספק לגבי הרלוונטיות של מסר זה לימינו אנו - כאן ועכשיו. (מבוסס על דברים מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי ליקוטי שיחות כרך ל"ד, עמ' 173). שבת שלום, שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה, תהא שנת עשייה ברוכה