כל מי שצפה בנאומיהם של נתניהו ואבו מאזן באו"ם יכול היה להתרשם שהשניים דווקא די נהנים מהתפקיד שההיסטוריה ייעדה להם. שהרי שניהם כאחד מבינים, שבעתיד הנראה לעין אין סיכוי להגיע להסדר מוסכם ולפתרון הסכסוך (ומי שסבור שכן ניתן להגיע להסדר כזה אינו מתחיל אפילו להבין על מה הסכסוך).
משכך, מוטל על כל מנהיג לנצל את הגארבג' טיים הארוך הזה כמיטב כשרונו כדי לתחזק את הנרטיב של עמו ולשאת נאומים משכנעים יותר או פחות, תוך העמדת פנים וקימוטי מצח, בתקווה לימים אחרים.
הרושם הוא שביבי הוא ממש קוסם בעניין הזה של טחינת מים, ואין לו בעיה להתמיד בכך עוד מאה שנה - אם התנאים יחייבו זאת.
מבחינה זו צריך להודות שנתניהו הוא האיש הנכון במקום הנכון ובעיקר בזמן הנכון - אם לא לוקחים ברצינות רבה מדיי את רואי השחורות למיניהם ו
עיתון הארץ בראשם.
הבעיה היא שלא בכל שנה יש מערכת בחירות בארצות הברית. במילים אחרות, איש לא משלה עצמו שאובמה היה כך מחבק אותנו עד ריסוק צלעות - אלמלא היו הבחירות בפתח. ניתן, איפוא, להניח שאם אובמה יזכה בקדנציה שנייה הוא יתהפך עלינו - על כל המשתמע מכך.
אז מה עושים? מתפללים חזק חזק שאובמה ילמד סוף סוף את חוקי המשחק של האזור הזה, ויבין מתישהו שצביעות ושקרים והעמדת פנים ואפילו רטוריקה נבובה הם כלי עבודה חיוניים ומצילי חיים.