אין ספק שהמחאה הזו תופסת תאוצה והופכת ממחאה פוליטית למחאה חברתית ממש, אך אני בספק אם תניב תוצאות כלשהן. הבעיה היא שמוקדי הכוח במשק תוקעים רפורמות. מצד אחד אנו מצפים מהממשלה לעשות רפורמות כאן ועכשיו, אבל מצד שני אנו צריכים להבין שהרפורמות נוגדות את האינטרסים של גורמים חזקים אחרים במשק.
לדוגמה בכל הקשור לייבוא מוצרי החלב, הרי שהרפתנים מתנגדים לכך בכל תוקף בעוד שהאינטרס הציבורי הוא שיתקיים ייבוא.
בכל הקשור להוצאות הממשלה על המגזר החרדי גם לכך אנו מתנגדים, שכן התקציבים האלה לא פרופרוציונאליים ולא הוגנים בהתחשב בכך שרוב רובו של המגזר החרדי לא מתגייס לצבא ולא עובד, ומעדיף לשקוד בלימודי התורה. אבל מישהו מהממשלה היה מעלה על דעתו לעצור את התקציבים האלה? הרי זו תהיה סופה של הקואליציה.
מחירי החשמל בארץ ממשיכים בעלייתם המתמדת ואין מישהו שעומד בפרץ ועוצר את המגמתיות הזו. מישהו מעז בכלל לעמוד מול חברת החשמל? הרי חברת החשמל ידועה בוועד העובדים החזק שלה. חברת החשמל מעדיפה לעלות מחירים והעיקר שלא לפטר מישהו מעובדיה או חס ושלום להוריד את רף השכר של עובדיה ולהתייעל מבחינה כלכלית ובכך להימנע מהצורך לעלות את תעריפי החשמל. מה גם שעובדי חברת החשמל נהנים מחשמל הזורם היישר אל בתיהם - חינם אין כסף!!
ישנם מוקדי כוח רבים במדינה הזו ומחאות כאלה ואחרות הן טובות, טובות בעיקר לתקופה קצרה של כמה חודשים אך ספק אם ישנו את הסטטוס קוו השורר במדינה הזו כל עוד מוקדי הכוח האלה קיימים. התנהלות החברה שלנו, שבה "כל דאלים גבר" (משפט בארמית) - מי שחזק יותר הוא זה ששולט - תוביל להרס חברתי וכלכלי. התנהלות כזו לא תיתן למחאות להצליח. צריך לשנות את דפוסי ההתהגות של החברה הישראלית מן היסוד. הרגולטור שהיא הממשלה צריכה להיות חזקה יותר מוועדי העובדים האלה ומהחרדים ולהציב לה כמטרה את טובת הציבור ותו לא.
