צדק חברתי קודם לצום ולתענית

"הֲכַזֶּה יִהְיֶה צוֹם אַבְחֲרֵהוּ, יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ?" שואל הנביא ישעיה בפרק נ"ח פס' 5. שאלה העולה בתפילת שחרית של יום כיפורים, כשאנחנו מפטירים בישעיהו נ"ז 14 עד ישעיהו נ"ח 14. בעיצומו של צום יום כיפורים נדרשים המתפללים לקרוא פסוק המבטא זלזול בצום ובתענית והעלאת הדרישה לצדק חברתי כערך קיומי ובסיסי. שאלה דומה עולה גם בספר זכריה פרק ז'. בשני המקורות אנו עדים לגישה, המציגה את האקט הריטואלי כאקט משני ושולי. יתרה מזאת הצום והתענית הם חסרי כל תוקף, אם הם אינם חלק מעשייה לכינונה של חברה, שמקורות חיותה ונשימתה יונקים מאדנים של צדק חברתי. הלעג של ישעיהו הוא חד ודוקר, כשהוא מעלה את השאלה הרווחת בתקבולת הנרדפת - "לָמָּה צַמְנוּ וְלא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלא תֵּדַע." (פס' 3) חברה - בה לא נפתחו חרצובות רשע, לא הותרו אגודות מוטה (פס' 6) - מפקיעה מתוכה את הזכות לראות בצום אקט מטהר ומזכך. הצום יכול להתקבל רק במסגרת של חברה, שבכל ימות השנה פרסה לרעב לחם, הבטיחה קיום הוגן לכל אזרח, דאגה לדיור בר השגה גם לאדם הנמצא בשולי החברה. הצום יכול להתקבל רק בחברה "אֲשֶר צְדָקָה עָשָׁה (עָשְׁתָה)" (פס' 5). העדרו של צדק חברתי ברקמת החיים של החברה מותיר אותה כחברה נלעגת בעת הצום, כדברי הפסוק "הֲלָכוֹף כְּאַגְמוֹן ראשׁוֹ , שַׁק וָאֵפֶר יַצִּיעַ , הֲלָזֶה תִּקְרָא יוֹם צוֹם, יוֹם רָצוֹן לה' ?" )פס' 5). הנביאים ישעיהו וזכריה מסתייגים מצום, שצמח דרך קבע ללא משמעות של יציקת דפוסי צדק חברתי באורגניזם החי של החברה . זכריה בפרק ז' אומר לנו במפורש, כי ה' אינו דורש מאיתנו צום , אלא הוא דורש לקיים את מצוות הצדק החברתי. קשה להתעלם מנימת הלעג של זכריה בפרק ז' - "הלא אַתֶּם הָאוֹכְלִים וְאַתֶּם הַשּוֹתִים" (פס' 5). אם תצומו או לא תצומו זו לא שאלת השאלות - השאלה שחייבת החברה לשאול האם זו חברה שיש בה "מִשְפָּט אֱמֶת" . הצום הוא חסר כל ערך , אם זו חברה שאינה פותחת את לבה לכל באיה, והיא אינה מאופיינת במשפט "חֶסֶד וְרַחֲמִים עָשוּ אִיש אֶת אַחִיו". הצום חסר משמעות, אם החברה מאופיינת בקוטביות חברתית כשחלק הארי מבאי החברה קורס. הצום הוא ערך מוסף מאוד משמעותי, אם זו חברה שיכולה לומר על עצמה, שהיא מקיימת את הצו "אַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וַעֲנִי אַל תַּעַשְקוּ..." (שם פס' 9). בין כסה לעשור ובמיוחד ביום הכיפורים חייבת לפעום בחברה הישראלית הכמיהה ששנת תשע"ב תהיה שנה ' שבסיומה נוכל לומר לעצמנו - הקמנו כאן בארץ הזו - חברה המבוססת על עקרונות הצדק החברתי, ולא חברה שסוגדת לריטואלים דתיים חסרי תוכן וממשות.