התנפלות מוגזמת על תקציב הביטחון

המחאה החברתית לאן? אין ספק שהמחאה החברתית חשפה אתגרים וצרכים חברתיים בישראל, במיוחד כאלו ראויים ונחוצים, מהם בדחיפות, לתיקון שיפור ושינוי. זהו עיתוי היסטורי להיענות לרוב האתגרים. דוח טרכטנברג מצביע על תשובות חלקיות אפשריות לפתרון הרבה מהבעיות. פתרונות אלו כרוכים גם ובעיקר בהוצאה כספית. האתגר הלאומי הפך להיות מאין יבוא הכסף? כדי ליישם תשובות ראויות לכך "האסימון צריך לרדת", האסימון של קונספציה משתנה. אחת מהן היא למשל, ההתנפלות על תקציב הביטחון, כמקור כספי עיקרי לפתרון החברתי. קונספציה זו חייבת להשתנות. ההתנפלות על תקציב הביטחון היא עניין בזוי מהיותה ריקנית דמגוגית וללא תוחלת. בהתבוננות על התקציב הביטחוני, יש גם למשל לבחון את ההוצאות להכנות להתמודדויות השונות העתידיות. האם לוותר על חלק מהן? על אילו? בכמה? מי יעשה זאת? והיה ונעשתה טעות בהערכות, אז מה אז? האם הכסף "שהלך" מתקציב הביטחון לאתגר החברתי, יחזור, בשעת משבר ביטחוני, לביטחון? כלומר, האם המחאה החברתית תהפוך להייתה כלא הייתה? אז מדוע להתנפל על תקציב הביטחון? בחיפוש אחר המקור הכספי, כמובן שיש לבחון גם את האפשרות בחסכונות התפעוליות האפשריות, בצה"ל ובביטחון כמו בכל משרדי הממשלה ללא הבדל. אחרי הכול, המדינה למשל מוציאה כ-16 מיליארד שקלים בשנה לתשלומי פנסיה. סכום פנטסטי בהשוואה יחסית למדינות ה-OECD. לכן, יותר מכל יש לבחון מחדש את פתיחת תקציב המדינה במיוחד לבחון את הכנסות המדינה ולבחון את הוצאותיה כדי למצוא מקורות כספיים שונים למימוש הזדמנות היסטורית במימוש אתגרים חברתיים.

הטעויות של הנגיד סטנלי פישר

אלו הטוענים בעד שמירת תקציב המדינה, תקציב הדו-שנתי, כתקציב סגור, שאין לפתוח אותו, שאין להגדיל את ההוצאה, שאין לשנותו ברמת המאקרו, במסגרת הכוללת שלו, אולי מסתירים טפח אבל שוגים טעות חמורה. אפילו סטנלי פישר שוגה בהתנגדותו לפתוח את התקציב. הכיצד? יש להזכיר סטנלי פישר לא חזה את המשבר הכלכלי העולמי. הנגיד פישר לא חזה את המחאה החברתית והשלכותיה הכלכליות. סטנלי פישר למשל גם לא חזה את המשבר הכלכלי של רודזיה, טרם חילופי השלטון, שם נולד וממנה נאלץ לברוח. ואלו הן רק שלוש דוגמאות מתוך נוספות. כל העובדות האלו נותנות סבירות גבוהה להנחה וגם לאנחה כי הנגיד סטנלי פישר טועה גם הפעם, פעם נוספת. איתו שוגים גם אחרים.

תקציב הביטחון והדירוג של S&P לרמה של A+

כל סטודנט מתחיל למנהל עסקים או לכלכלה, במיוחד בארה"ב, מכיר היטב את הדוחות של S&P. הדוחות המתחדשים חדשות לבקרים והמתארים לפרטים חברות שונות בכלכלה האמריקנית וגם העולמית. הדוחות משמשים גם לניתוח ביצועים ולבדיקת פוטנציאל של חברה זו או אחרת. ואמנם, רק לפני מספר שבועות בודדים, חברת הדירוג S&P העלתה את דירוג האשראי של מדינת ישראל מרמה של "A" לרמה של "A+" מהו הקשר בין הדרוג המעולה A+ לבין תקציב הביטחון? בנימוקיה להעלאת הדירוג לישראל מציינת S&P כי הדרוג המעולה משקף את המדיניות המאקרו-כלכלית המעשית שבה נקטה ממשלת ישראל בתקופת המשבר העולמי. חברת S&P מדגישה את הצמיחה הגבוהה יחסית לעולם במשק הישראלי. החברה מצאה לנכון להדגיש שישראל נמצאת במסלול כלכלי שיש לתת בו אמון רב להמשכת הורדת נטל החוב הלאומי וגם לשיפור נוסף בהורדת גובה החובות החיצוניים של המדינה. ובמילים אחרות, מדינת ישראל קודם כל משלמת את חובותיה להלוואות שלה, ועושה זאת בצורה אמינה. תשלום חובות ראוי ואמין נובע גם מיכולת הכנסה וגם מניהול כספי ראוי. פרוש הדבר גם כי הממשלה מסוגלת לקחת על עצמה מחויבויות כספיות נוספות חדשות (הלוואות, אג"ח או אשראי וכדומה) כדי לממן את האתגרים החברתיים ההכרחיים החשובים לרבות לממון פרויקט הדיור לצעירים. אז מדוע להתנפל על תקציב הביטחון? חברת S&P מדגישה בנימוקיה את הירידה ההדרגתית והעקבית בחובות המדינה. החלטה זו מציבה את ישראל בעמדה של כלכלה אמינה יותר ולכן היא מסוגלת לאפשר לממשלת ישראל לגייס חוב למימון פעולותיה החברתיות החדשות בגין המחאה החברתית, בריביות נמוכות יותר. בנוסף, דבר זה עשוי, לטווח הארוך, להפחית עוד יותר על הנטל של החזר החובות המוטל על תקציב המדינה. בשנת 2010 היוו החזרי החובות של הממשלה יותר מ-20% מהתקציב השנתי. אז מדוע להתנפל על תקציב הביטחון? חברת S&P מחמיאה בנימוקיה למדיניות התקציבית של הממשלה, זו התומכת בהורדת היחס שבין החוב של ממשלת ישראל לגופים חיצוניים מחד-גיסא, לבין רמת התוצר במשק (יחס חוב-תוצר) מאידך-גיסא. כן מציינת S&P את ההכנסות הצפויות ממיסים המבוססות על תגליות הגז שיתמכו במגמות הכנסה אלו גם בעתיד. אז מדוע להתנפל על תקציב הביטחון?

עובדות מהכנסות והוצאות המדינה

הצמצום בגירעון תקציב המדינה הוא תהליך מגמתי מתמשך. הפעילות התקציבית מתחילת שנת 2011 ועד חודש אוקטובר, הנוכחי, מסתכמת בגירעון של כ-8 מיליארד שקלים. הגירעון בתקופה המקבילה של 2010 הייה של כ-16 מיליארד שקל. כלומר, בערך מוחלט שיפור של כ-8 מיליארד שקלים. מאידך, בה בעת שהמאהלים היו פרושים ברחבי הארץ, וההפגנות הענקיות התקיימו, נרשם גידול מדהים בהכנסות המדינה בשיעור של למעלה מ-7%. מדובר על מספר לא מבוטל של מיליארדים של שקלים. אז מדוע להתנפל על תקציב הביטחון? אין ספק, כי ישנם מקורות כספיים שונים, מחוץ לתקציב הביטחון, אשר יכולים לשאת בכבוד את מימון ההוצאות הכספיות הנחוצות כדי למממש את האתגרים החברתיים שעל סדר היום. ההתנפלות על תקציב הביטחון היא מוגזמת, שטחית ורדודה מלאה דמגוגיה.