קיץ 1973 היה חם. וכי יש לך קיץ בעמק יזרעאל שאינו חם? 'מת אב ומת אלול ומת חומם'. שדות העמק הלכו והתכסו כמו קטיפה לבנה, עוד מעט יחל במלוא המרץ קטיף הכותנה.
בין כסה לעשור, יצאנו אנו, תלמידי כיתה ט' במוסד החינוכי 'עמקים', לשבוע של טיול שנתי מרתק ומהנה בירושלים. סיירנו בעיר העתיקה, עלינו בחופשיות ובביטחון להר הבית, ביקרנו ביד ושם, במוזיאון ישראל, היכל הספר,
הולילנד ואף בכנסייה אחת או שתיים. כמו-כן, הלכנו לכנסת ולאחר סיור במשכן עלינו ליציע ממש כאשר עלה לדוכן הנואמים אחד לבנבראון, ח"כ מטעם רק"ח, שדיבר בלהט, איך לא, כנגד הכיבוש... ביום חמישי בערב חזרנו הביתה לשריד, שמחים בחלקנו ומפזמים 'הבאנו שלום עליכם'.
בשישי אחה"צ, עם כניסת יום כיפור, ביקרתי כמדי יום כמעט אצל סבי וסבתי עליהם השלום. בעמודו הראשון של '
מעריב', אותו דאג סבא להביא כל יום, דווח בידיעה צנועה כי ערב יום כיפור הגבולות שקטים ואין סיבה לדאגה... לאחר כוס תה חמים ועוגה מתוקה מעשי ידיה של סבתא, אמרתי שלום והלכתי להיכל המקומי, הלא הוא חדר-האוכל המיתולוגי.
שישי בערב, 5.10.73, יום הולדתי ה-15 לפי התאריך הלועזי, יום כיפור כבר בעיצומו. כמה מחברי הקיבוץ שהקפידו לצום, לכל היותר כעשרים איש ואישה, זכו כשעתיים קודם לכן לקבל את סעודתם המפסקת. ואולם עתה, שבע בערב לערך, ובחדר-האוכל הנאה בקיבוץ שריד ההמולה רבה ומוגשת לה ארוחת-חג דשנה, סלטים למיניהם כיד המלך, מרקים, אורז, תפו"א, בשר בקר ועוף, וכל המרבה באכילה, הרי זה משובח!
עם תום הסעודה ולאחר שחדר-האוכל נוקה ע"י ה'תורנים' וסודר מחדש, התכנס שוב הציבור בהיכלו למסיבת-חברים סביב שולחנות עמוסים בשפע של כיבוד. וכן, יש סיבה למסיבה: משפחה אחת, מרובת ילדים, עלתה לארץ זה עתה מארה"ב והתקבלה לקיבוץ. עתה נחוג יחדיו ברוב-עם את קליטתם בקיבוצנו! . מישהו ניגן ניגונים, מישהו בירך, מישהו שר משהו, וכולם יחדיו סעדו ליבם מכל-טוב משמני הארץ. שמחה גדולה שרתה במקומנו. המסיבה חלפה עברה, החשבון לא הושלם. הלילה, הו הלילה, היה עוד צעיר.
יפים הלילות בכנען. יפים מהם לילות הסתיו בעמק. בחצות ליל כיפור החל הדבר האמיתי כאשר כל המי ומי בקיבוצנו התכנסו ובאו לבריכת השחייה הצופה על יופיו של זה העמק, לחגוג לילה לבן. מתחם הבריכה הואר בשלל אורות צבעוניים, מתקני המנגל הוצבו במקום מבעוד יום וזה עתה הוצתה בם אש. חגיגת יום כיפור החלה במלוא עוזה. מוזיקת רוק במיטבה פילחה את אוויר הליל במלוא העוצמה, מתנדבות בלונד יפות קרסול שהגיעו מכל רחבי הגלובוס, החלו לקפץ ולרקד בעודן מכסות טפח ומגלות טפחיים ועם זאת לבדר ולשעשע את בני הקיבוץ. אלכוהול זרם בשפע, בירה לבנה נשפכה כמים. עשן הצינגל'ה הסתלסל השמיימה, ריח הג'וינט נישא באוויר. סטייקים לבנים עסיסיים חולקו בכיף לכל דורש. לילה לבן של זלילה וסביאה, של חינגת עגבים והילולים שכמוהו לא היה לפניו ואחריו לא יהיה כמוהו.
שבת, יום כיפור 6.10, לאחר שינה ערבה עד מחצית היום לערך וארוחת צהריים דשנה בתפריט דומה לערב שקדם, הלכנו אנו, כמה מבני הכיתה, לצפות במשחק כדורגל פנימי של חברי הקיבוץ שהתקיים במגרש האתלטיקה המקומי כמדי שבת, באחת וחצי בצהריים. נער אחד, חובב ספורט, הביא טרנזיסטור בכדי להאזין לשידורי הליגה האנגלית ב-בי. בי. סי. לפתע פתאום, כמה דקות לאחר שתיים, רעמו מנועי מטוסי הקרב מבסיס חיל האוויר ברמת-דוד, הסמוך לקיבוצנו. תדהמה גדולה. שמא משהו לא טוב קורה? התחנה האנגלית מדווחת עתה על פרוץ הקרבות בתעלה ובגולן. המטוסים החלו להמריא. המשחק דעך תוך דקות והופסק. החברים התפזרו איש לחדרו. תוך שעות ספורות גויסו כולם למלחמה.
הלם, בלבול ומבוכה שרו בכל. ואף-על-פי-כן החליטה אימי שתחיה כי את מסיבת יום הולדתי ה-15 יש לקיים כמתוכנן! זו נקבעה לחמש לפנות ערב. מפות לבנות נפרסו על שני שולחנות ברחבה המשותפת שלפני גרם המדרגות המוליך לדירתה הצנועה שבקומה השנייה. מיני תופינים, ממתקים, עוגות ומשקאות הועמסו עליהם כדבעי. משפחה וחברים החלו להגיע זה מקרוב. אולם טרם נפתחה המסיבה וטרם טעמנו ולו פרוסת עוגה אחת, נשמעה צפירת אזעקה, עולה ויורדת, אזעקת אמת אימתנית וצורמנית, וכל עוד נשמתנו בנו, רצנו כולנו למקלט הקרוב. כעבור כחצי שעה נשמעה צפירת ארגעה. יצאנו מהמקלט. אולי בכל זאת נוכל לקיים מסיבה. אז זהו, שלא. עם שובנו אל שולחנות יום ההולדת, מצאנו להפתעתנו כי חתולי השכונה התקבצו כולם, עלו על השולחנות ומילאו את בטנם מכל-טוב... סימן מלמעלה כי תם סדר ימי הולדתי...
ברבע לשבע, מוצאי שבת יום כיפור, החל הציבור להתכנס שוב בכיוון היכלו, נשים, ילדים וזקנים ואך מעט גברים מבוגרים שטרם גויסו. חדר האוכל הואפל לחלוטין. למי בכלל יש חשק לאכול? ירדנו למטה, לרחבת 'המועדון לחבר', הצופה מערבה לעמק, עד רכסי הכרמל. עמדנו בחושך כמעט מוחלט ופטפטנו על הא ועל דא בניסיון לעכל את המתרחש. לפתע, כמו משום מקום, הואר העמק בהבזק אור מקיף לבן-ורוד-סגול עד כי ראינו גם את הכרמל. רעש אדיר של פיצוץ עז הרעיד והחריד את כל האזור. מיהרנו למקלט הישן תחת חדר האוכל. איש לא ידע מה היה זה ומה קרה.
שמועות רצו באוויר. כך קרה אף למחרת, יום ראשון, כמה דקות לאחר תשע בערב וכך גם בלילה שבין שני לשלישי, בשעה שלוש לפנות בוקר לערך. וזהו, נגמר. בדיעבד התברר כי היו אלו שלושה מטחים של טילי פרוג שנורו ע"י הסורים בניסיון לטווח את בסיס חיל האוויר ברמת דוד. כל מטח כלל כחמישה טילים ורובם התפזרו ונפלו בנקודות שונות במערב העמק, כאשר הקרוב ביותר אלינו נפל לו סתם כך בשדה, כעשרים-שלושים מטר מערבית לאותו מגרש אתלטיקה וכדורגל בו שהינו עם פרוץ המלחמה.
ביום ראשון בבוקר, 7.10, נקראנו אנו, כמה נערים מכיתות ט'-י"ב, להתייצב בדחיפות אצל הרב"ש (רכז ביטחון שוטף) המקומי. הרב"ש הודיע לנו חד-משמעית כי קומנדו סורי צנח בעמק. כן, זה לא צחוק, זו האמת הקשה והמרה: קומנדו סורי צנח בעמק! משימתנו: לצפות על העמק, לנסות לאתר את כוחות הקומנדו ולפעול לפי ההתפתחויות החל מדיווח והזעקת עזרה ועד גילוי התנגדות אקטיבית ממש במידה והם עולים על הקיבוץ... לפיכך, התחלקנו לחוליות, נשלחנו לנקודות תצפית מסביב לקיבוץ, חוליה אחת מוקמה על אסם התבואות המשקיף על כל העמק, ויצאנו למשימתנו ההזויה והבלתי אפשרית, לעצור את קומנדו האויב ויהי מה!
שלושה ימים הועסקתי בתצפיות הזויות. לאחר שהוברר סופית כי קומנדו סורי לא צנח בעמק, הועברתי לשלחין ואת רוב המלחמה עשיתי בשדות הכותנה, פעם על פורד 5000 עם 'עגלה אופרטיבית', זו שבין הקטפת לבין סלי האחסון הגדולים ופעם בהידוק הכותנה בסלים הגדולים, טרם לקיחתם למנפטה.
בשורות קשות החלו להגיע. יש פצוע אנוש מבני הקיבוץ, אבד לחלוטין הקשר עם בן אחר, וכן, לקראת אמצע המלחמה נודע כבר כי יש גם הרוגים. בין אלפי הנופלים במלחמה היו חמישה מטובי בנינו-חברינו. תהא נשמתם צרורה בצרור החיים. הלם ותדהמה, אבל ושכול, נהי-בכי תמרורים וזעקה גדולה.
סוף דבר, נגמרו חגיגות ימי הכיפורים בקיבוץ. יום כיפור תשל"ה היה שונה לחלוטין ומנוגד תכלית הניגוד לזה שקדם. יום דין, דממת מוות כבדה ומעיקה שרתה בכל, אבל וזכרון אשר מתוכם בקע עלה קול דממה דקה. יש דין, יש דיין?, פתח לנו שער, בעת נעילת שער, כי פנה היום.