ההתנחלות בשטחים והקמת בתים ויישובים כפי שהם מצטיירים מבעד לדיוני הבג"ץ בעניין היישוב מיגרון נושאות אופי מטעה ומוזר. מתקבל הרושם כאילו מדובר בסכסוך קרקעות שבו פלשתיני תובע יהודי בטענת בעלות על נכס מסוים. ניתן לחשוב שמדובר בסכסוך קרקעות שגרתי שבו מתדיינים אנשים פרטיים לגבי הבעלות על חלקת קרקע. כמובן שאין דבר הרחוק מהאמת יותר מכך. החלטה מדינית ופוליטית מובהקת ההחלטה להקים יישובים בשטחים או להימנע מכך היא החלטה מדינית ופוליטית מובהקת של כל ממשלה ישראלית. גם הריסה של יישובים ישראלים כפי שאירע בגוש-קטיף או בצפון השומרון היא תוצאה של החלטה ממשלתית. לאורך כל השנים ממשלות ישראל השונות הן שיזמו את הקמת היישובים ביש"ע והן שתמכו בבניית התשתיות ביישובים. באותו אופן מתבצע הדבר גם בתחומי הקו הירוק אם בהקמת יישובים בגליל או בהרחבת ערים כמו בית-שמש, לוד ועפולה. בהתאם לכך, כשמתעורר גל תביעות של פלשתינים על אדמות במיגרון וכשהדבר נעשה ביוזמה של ארגוני שמאל פוליטיים "רודפי צדק", אין זה רק עניינו הפרטי של היהודי הנתבע אלא זו בראש-ובראשונה עניינה של המדינה שהקמתו של היישוב היא הביטוי למדיניותה. הממשלה אינה יכולה להרשות לעצמה לעמוד מנגד! התייחסותה של המדינה נדרשת במיוחד כשאותו סוג של תביעה משפטית עלול לחזור על עצמו גם ביישובים נוספים. אין ספק שעמדתה של הפרקליטות שאימצה ללא כל הרהור את טענות העותרים הפלשתינים היא שיבוש משפטי קשה. אולם, כדי להגיע למיצוי העניין ניתן להניח - לצורך הדיון בלבד - כי טענות העותרים לבעלות על הקרקע הן נכונות. זכותה של הממשלה ליישם את מדיניותה נכון יהיה לבדוק כיצד התייחסה ממשלת ישראל לעתירות שהגישו יהודים נגד גירושם מבתיהם ומאדמתם בגוש קטיף. תושבי גוש קטיף טענו אז, בין השאר, כי הגירוש מהווה פגיעה חמורה בזכויות האזרח ובזכויות הקניין שלהם. פרקליטות המדינה, שבאה בשם הממשלה, טענה כי הזכות של הממשלה ליישם את מדיניותה גוברת על הפגיעה בזכויות האזרח והקניין של העותרים. מסתבר, אם כן, כי רצונה של הממשלה הנוכחית ליישם את מדיניותה הדוגלת בחיזוק ההתיישבות מאפשר גם-הוא פגיעה בזכויות הקניין. בהתאם לכך יש לטעון כי כפי שידעו להרוס ולגרש בגוש-קטיף ובצפון השומרון כחלק ממדיניות ממשלתית - גם כשהדבר פגע בזכויות האזרח - באותה מידה ואף ביתר תוקף, בסמכותה של הממשלה הנוכחית לפגוע בזכויות הקניין של פלשתינים, אם הדבר נחוץ לדעתה כדי לבצע את מדיניותה. במקרה זה הייתה הממשלה צריכה להתערב ולכל הפחות להתנגד להריסת הבתים במיגרון, וניתן היה להציע לעותרים פיצוי כספי, אם חושבים שיש ממש בדבריהם. במטרה להרוס יישובים יהודיים בגוש קטיף ייצגה הפרקליטות ברצון את מדיניות הממשלה, ואילו לשם השגת אותה תוצאה במיגרון עקפה הפרקליטות את הממשלה וחתרה תחת מדיניותה המוצהרת הדוגלת בשמירה על ההתיישבות. מדיניות מגמתית ובלתי-דמוקרטית של הפרקליטות למעשה ההרס של שלושת הבתים במיגרון התלווה הפעם דבר חמור. הנוהל שהתגבש בשנים האחרונות ולפיו חובה ליידע את מזכירות הממשלה לפני כל הריסה הופר באופן בוטה על-ידי פרקליטות המדינה. סביר להניח שהודעה כזאת הייתה מאפשרת לממשלה למנוע את הרס הבתים, אולם פרקליטות המדינה הפרה את הנוהל. בעבר, בעת הדיון המשפטי על ה'הינתקות', טענה פרקליטות המדינה בשם הממשלה, כי פינוי גוש קטיף בא לבטא את מדיניותה הרשמית של הממשלה. אז ייצגה הפרקליטות ברצון את מדיניות הממשלה ושיתפה עמה פעולה. אולם, באירוע האחרון במיגרון פעלה הפרקליטות באופן הפוך - היא עקפה את הממשלה הנבחרת ומנעה ממנה את זכותה לבטא את מדיניותה הרשמית ולמנוע את ההרס. במטרה להרוס יישובים יהודיים בגוש קטיף ייצגה הפרקליטות ברצון את מדיניות הממשלה, ואילו לשם השגת אותה תוצאה במיגרון עקפה הפרקליטות את הממשלה וחתרה תחת מדיניותה המוצהרת הדוגלת בשמירה על ההתיישבות. מסתבר, אם כן, כי פרקליטות המדינה מנהלת ביוזמתה ועל דעתה מדיניות מגמתית ובלתי-דמוקרטית המובילה תמיד לאותה תוצאה עגומה של הרס בתי היהודים, הריסת יישוביהם וגירושם מעל אדמתם. ניתן רק לקוות כי הממשלה תתעשת, לפחות עכשיו, ולא תעמוד מנגד ובחיבוק ידיים מול המגמה המסתמנת בבג"ץ להרוס יישובים ולגרש יהודים כחלק מתפישתה הפוליטית של המערכת המשפטית.