לנצח תאכל חרב

מדינת ישראל חייבת הוקרה ותודה רבה לד"ר אחמד טיבי, האינטלקטואל הפלשתיני שאינו חושש להציב בפני העולם את האמת של בני עמו באופן הברור ביותר, כדי שלאיש לא תהיה טעות בפתרון התעלומה: למה, בעצם מייחלים הפלשתינים ובמה הם מאמינים. את האמת הזו בחר ד"ר טיבי לפרוס בפני הישראלים המשתאים דווקא בראיון שהעניק למעריב בערב יום הכיפורים, אולי כדי שנוכל לסלוח לו לפני היום הנורא. וזה עיקר דברי האמת הגלויים שמציב הד"ר טיבי לפתחנו. אחרי שהוא קובע "אנו (הפלשתינים) בעלי המקום" הוא מוסיף כך: "אנו ילידי המקום, לא באנו (לכאן) במטוס או בספינה. אם מישהו חייב לעזוב או להיעזב הרי שהאחרון (שהגיע) עוזב ראשון. אנחנו התושבים הילידים. ואם תביט בצבע עורנו תבחין שהוא דומה לצבע רגבי האדמה". (רוצה לומר: האדמה הזו היא שלנו). ועוד מבהיר טיבי: "אנחנו עומדים על פסגת הר געש מבעבע... המשך הסכסוך לצד התעצמות 'האביב הערבי' יכולים לגרום לפריצת סערה... בלי מדינה פלשתינית ולאור ההתרחשויות הגיאו-פוליטיות עתידה של ישראל בסכנה". את אקורד הסיום המהדהד בוחר טיבי להביא בציטוט מתוך אחד מנאומיו של וינסטון צ'רצ'יל במלחמת העולם השנייה, כאילו זו תורת המאבק של העם הפלשתיני: לעולם לא נכנע. לעולם, לעולם, לעולם. בדבר גדול או קטן, עצום או פעוט. לעולם לא נכנע". האנלוגיה הברורה והמתבקשת מן הציטוט הזה איננה טמונה רק במלים שנאמרו אלא גם, ואולי בעיקר, במלים שלא נאמרו ומשמעותה החד-משמעית אחת: כפי שהעולם הנאור נלחם במפלצת הנאצית ולא נכנע לה כך אנו נלחמים בכם, הישראלים, ולא נכנע. סביר מאוד להניח שד"ר טיבי יודע היטב כי את מה שהוא משמיע בגלוי אומרים המנהיגים הפלשתינים בחדרי חדרים. שהרי אם יאמרו אותם בגלוי לשם מה יש בכלל צורך לקיים מו"מ בינינו לבינם? מו"מ מן הסוג הזה משול להשלכת אפונים על הכותל בתקווה שישאו פרי. ומן הטעם הזה לפחות חסד גדול עשה עמנו הד"ר טיבי. עכשיו הכל ברור. בני עמו הפלשתינים והנהגתם - כולל הנהגת החמאס ברצועת עזה שהיא חלק מן העם הפלשתיני - אינם רוצים בעצם להקים מדינה פלשתינית בצד מדינת ישראל. כיוון שהם רואים את עצמם כ"בעלי הקרקע" הם רוצים דבר אחר לחלוטין: מדינה פלשתינית, פלשתין בלשונם, על כל השטח שבין הירדן לים, במקומה של מדינת ישראל. מדינה פלשתינית שאל גבולותיה יוכלו לחזור, בתוקף מה שהם מכנים "זכות השיבה", כל פליטי 1948 וצאצאיהם, שהרי הם בעיני עצמם "בעלי הנכסים" בכל פלשתין. אבל כדאי לד"ר אחמד טיבי ולבני עמו הפלשתינים לעיין בספרי ההיסטוריה כדי ללמוד שזכות הראשוניות על הרעיונות האלה איננה שלהם. החל מסוף המאה ה-18 החלה להתהוות באירופה תופעת הלאומיות שבאה לידי ביטוי בהקמת תנועות לאומיות ששאפו להשיג הגדרה עצמית של העם שלהן על טריטוריה משלהם. אחת התולדות של התופעה הייתה התעוררות הציונות והתארגנותה כתנועת שחרור לאומית בסוף המאה ה-19, כאשר הטריטוריה שעליה דובר הייתה המולדת ההיסטורית - ציון - שהפכה ברבות הימים למדינת ישראל. וראה זה פלא, כמו בהרבה תחומים אחרים, גם תושבי ארץ ישראל הערבים פנו לנתיב של תנועת שחרור לאומית טריטוריאלית, בעיקר אחרי 1948. המלחמות האינסופיות והעקובות מדם בין שתי תנועות השחרור הלאומיות האלה הולידו, בין השאר, מאמר שפרסם פילוסוף טורקי שהסביר כך: במסגרת המאבק האלים הזה, המונע באש לוהטת משנאה דו-צדדית של כובש ונכבש, בהקשרים היסטוריים המשולבים באמונה דתית עמוקה, בהבטחות אלוהיות לבעלות על אדמת המולדת המובטחת - לא יכולים להיות שני מנצחים. אם כל אחד מהצדדים טוען באמונה עמוקה כי "כולה שלי" - רק צד אחד יכול לצאת מנצח. רק צד אחד יכול, בסופו של יום, לשלוט בארץ ששוב אינה זבת חלב ודבש אלא זבת דם ונרצחים. הפתרון היחיד למה שקרוי בשפה מכובסת "הסכסוך הישראלי-פלשתיני" הוא רק זה שבמסגרתו צד אחד יגבר על האחר וישלוט במולדת כיסופיו, כאשר הצד השני נמחק מעל פני האדמה הזו, גולה ממנה, או נותר לחיות בה כמיעוט בעל זכויות מינימאליות. מנקודת הראות הקיומית של העם היהודי חשוב וחיוני שידה של ישראל תהיה על העליונה והיא זו שתניף את דגל המנצחים. מתי יבוא יום הניצחון - על כך לא יכולה להינתן תשובה חד-משמעית. בינתיים ברור שעד להכרעה אפשר לומר כמעט בוודאות גמורה כי מבחינתה של ישראל "לנצח תאכל חרב". אני משוכנע שהרוב מבני עם ישראל היהודים, מבין היטב כי זה מה שצופן לנו העתיד. אבל ראוי בעיני שגם הפלשתינים יפנימו זאת, כולל הד"ר אחמד טיבי, הנאחז באילנות גבוהים כמו צ'רצ'יל. נהוג לומר כי המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם ולכן נראה כי הדרך הטובה ביותר להחדיר את המסר היא לצטט מה הייתה דעתו של צ'רצ'יל על מה שהוא כינה "המוחמדנים", או במלים פשוטות - המוסלמים, בני אמונתו ועמו של הד"ר טיבי. ואלה הדברים החמורים שכתב צ'רצ'יל בספר "מלחמת הנהר". אותו צ'רצ'יל שמפיו מצטט הד"ר טיבי את המלים "לעולם לא נכנע": "כמה איומות הקללות אשר 'המוחמדניות' (האמונה במוחמד) הביאה על מאמיניה. בנוסף לפנאטיות המסוכנת לאדם ככלבת לכלב, קיימת התכונה הפטליסטית, שאת השפעותיה השליליות ניתן לראות במדינות רבות. בכל מקום בו מאמיני מוחמד חיים קיים גם אי ביטחון ברכוש. האמונה הסנסואלית במוחמד מקפחת את החיים מחסדם ומעידונם. העובדה שבחוק האיסלאמי כל אישה חייבת להיות שייכת לגבר מסוים כרכושו המוחלט, מעכבת את היכחדות העבדות. מוסלמים בודדים עשויים להציג תכונות מעולות - אבל השפעת הדת משתקת את ההתפתחויות החברתיות של מאמיניה. אין בעולם כוח חזק המושך לאחור כמו האמונה המוסלמית. המוחמדניות היא אמונה מסיתה ואלימה שהתפשטה דרך מרכז אפריקה והיא מייצרת בכל שעל לוחמים-מאמינים חסרי פחד. והשורה התחתונה של דברי הנבואה האנטי מוסלמיים של צ'רצ'יל המתגשמים ממש נוכח עינינו בימים אלה: "הציוויליזציה של אירופה המודרנית עשויה ליפול, כפי שנפלה הציוויליזציה הרומית".