לימודים בבית הספר - האם זה נחוץ?

אני למדתי בבית ספר. הורי למדו בבית ספר וגם ילדי כך. לכן היה לי מעניין לפגוש את רונן שפרון, צעיר, שמתחיל השנה ללמוד לתואר שני באקדמיה למוזיקה בתל אביב, והוא לא למד בבית ספר. המפגש אירע אצל יעל אופיר, שהזמינה חברים לביתה ברמת אפעל וביקשה את רונן לנגן בפנינו בוויולה. אחרי החלק האמנותי שוחחנו קצרות, אני ורונן, על הנושא המסקרן כל כך של אי-בית ספר. "אני למדתי בבית ספר בשנתיים הראשונות ואז ההורים החליטו להעביר אותי מבית ספר מתוך הבנה שזה לא נחוץ. אני למדתי לקרוא בשנתיים האלה, אבל האחים שלי (לרונן יש שישה אחים ואחיות) לא למדו בבית ספר וכולם יודעים לקרוא", הוא מספר בשלווה, כמשהו שגרתי בהחלט. את ההסבר של ההורים, צפריר ואורנה שפרון, למהלך יוצא הדופן, מצאתי במאמר שכתב האב (בקיצורים מסויימים): "חינוך הילדים הוא חינוך המשפחה כולה. תהליך של הבשלה אישית במסגרת המשפחה. כאשר אנחנו מחנכים את ילדינו, בפועל החינוך או אותה חניכה לעצמאות בהכרח נובעים וצומחים ברמת המשפחה כולה. חינוך הוא דרך החיים והוא מייצג תפישת עולם"... ובהמשך, "התבוננות בילד, במעשיו, בתכונותיו המולדות, התבוננות שמאפשרת לנו לראות מי הוא הילד הזה. הקשבה פעילה לדבריו, למצוקותיו ולאושרו הקורן, תפתח בפנינו את דרכו של הילד. כאשר אנחנו למדים יחד עם הילד את דרכו, הרי שאנחנו למדים גם כיצד לחנך אותו"...[קישור] ואם תרצו, כבר משלי הקדים וקבע "חנוך לנער על-פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה" (כ"ד, ו'). "זה לא שאנחנו לא לומדים. אנחנו לומדים", ממשיך רונן. "לא הלכנו לבית ספר, ועכשיו אני כן באקדמיה למוזיקה".

בית ספר זה מסגרת. שעות מסודרות עם הפסקות ופעמון ומורים ושיעורים. במשפחה זה אחרת... איך הייתה המסגרת אצלכם?

"לא הייתה כזאת. לא היה סדר קבוע. זאת מסגרת של משפחה, שבה לא אומרים לך מה לעשות בכל רגע נתון. ככל שאני מדבר יותר עם אנשים, קשה להם להבין.

כששואלים אותך "מה למדת?" אתה אומר היסטוריה, אנגלית...

"אי-אפשר לענות על שאלה הזאת, כי אני עובר בצורה לא מודעת מפעילות אחת לאחרת. למשל, אני לומד אנגלית ותוך כדי אני עובר להיסטוריה. זה לא אומר שאני עובר ממקצוע למקצוע. למשל, קורא באינטרנט משהו שמעניין אותי וזה פותח המון כיוונים של ידע. אני קורא משהו שמעניין אותי באנגלית. אז אפשר לומר שלמדתי אנגלית, אבל למעשה למדתי גם משהו אחר. נגיד שאני קורא וויקיפדיה באנגלית וזה יכול להיות על לורקה ואצל מישהו אחר זה נושא אחר. יש כאן מכלול, זרימה כזאת. תנופה. השיחה נקטעת, כי רונן נמצא בדרכו הביתה לכפר גלעדי, לשם הגיעה המשפחה לפני כארבע שנים. הבחור שלמד לא לבזבז זמן, מנצל את הנסיעה הארוכה מתל אביב לדיון על משמעות הלימודים. "המטרה המוצהרת של בית ספר להכין אותך לחיים. אתה מגיע לעולם ולומד אותו, רואה מה קורה בו. עצם התהליך של חיפוש מידע מלמד אותך מיומנויות רבות, שאיננו שמים לב אליהן במפורש. "ברור מאליו שלומדים מפעילויות הפנאי האלה. לילד קטן זה גורם ללמוד את העולם. לראות איך דברים קורים. זאת הכנה טובה יותר מאשר בבית ספר. זאת אומרת שבבית הספר מבזבזים הרבה זמן. "למדתי שפות שונות ואף פעם לא אמרתי לעצמי שאבדוק את הבנת הנשמע".

איזה שפות אתה יודע?

"אנגלית, ספרדית וצרפתית, פורטוגזית קצת מאד אני מדבר מתוך שימוש. לא השקעתי בה יותר מדי". זה בלי בית ספר... אתה מכיר עוד אנשים שלא למדו בבית ספר? מה הרושם שלך? "הם בדיוק כמו אנשים שלמדו בבית ספר... אני חושב שמי שלמד ומי שלא למד - יגיעו לאותה תוצאה. עובדה, שמתוך המסגרת יוצאים המון סוגי אנשים. אי-אפשר לחפש שוני בין אלה שלמדו בבית ספר ואלה שלמדו בבית. מבחינת הרמה הלימודית בית ספר לא עושה נס גדול.לי עצמי, מבחינה אקדמית זה לא שינה. מבחינת אישיות - זאת שאלה שקשה לענות עליה".

ההורים כיוונו אותך?

"כילד עשיתי מה שאני רוצה. לא הרגשתי שכיוונו אותי. אחר כך שמתי לב, שהטעם הספרותי שלי די דומה לטעם של אמי. זה השפיע עלי בצורה לא מודעת. אבל כל אדם מושפע מהוריו. למוזיקה הגעתי בשלב יותר מאוחר. הייתה לנו אינציקלופדיה של מלחינים ויצירותיהם. הייתי סתם לוקח וקורא. "אני לא יכול להגיד שלאחים שלי יש אותן העדפות. כל אחד רואה ושומע ובוחר לעצמו".

והאקדמיה לא דרשה ממך בגרות?

"עשיתי בגרות אקסטרנית. לא היה קשה. עשיתי את כל הבגרויות בשנה ב' באקדמיה. אחותי לומדת עכשיו אומנות בשנה שניה בסורבון. לצורך זה היא השלימה בגרות בצרפת".

תהייה

בפגישת חברים התלוננו, שהנוער אינו קורא ספרים. "דווקא אצלי קוראים", אמר אב גאה. "שלושה קוראים ספרים, כולל ילדה בת 8 בכתה ג'. רק הגדול, חייל, לא פתח ספר. אף פעם". התערבה האם: "כן, אבל זה שלא שהוא פותח ספר, הוא עשה בגרות בספרות חמש נקודות וקיבל ציון טוב מאד"... האם בחינת הבגרות משקפת?