בין שני חגים, אני צפה בלגונה הקטנה שבתוך הזמן. רוח תכולה מרשרשת בעצים ונוקשת ברכוּת על דלתות החורף, המתנמנם לו בשמש אסופת טלפיים. מה חבל שאי-אפשר להזריע את הסתיו כדי להגביר תפוקתו, כפי שמזריעים עננים. וכך, בעוד מוחי מוטל אפרקדן (כהרגלו לפני קַשְווה של קהווה, כלומר כוס קפה), תוהֶה אם שכניי יבצעו תשליך אל ג'קוזי, פתע שמעתי אותו קורא: "הידד למזלי! אומנם הוא מנוול, אך בזכותו מצאתי ידיד בנפש. ידיד זה נולד לפני 500 שנה, אך כתביו נצחיים כאילו נכתבו בקולמוס עשוי נוצה של עוף החול".
כוונתי למחזה 'שבחי הסכלוּת' מאת אראסמוס, הטוען כי סכלוּת היא המניע האמיתי מאחורי כל הישג אנושי. "רק תודות לחשיבות המופרזת שהסוחר מייחס לכסף, הוא מתאמץ לפעול; רק הודות לאשליה, הלוחם מתמלא עוז; רק הודות לזוהר המתעתע של האלמוות, המשורר יוצר" (והחוקר נובר, מוסיפה אני). למזלו של אראסמוס, הכנסייה לא הבינה את חתרנותו של המחזה, הרומז כי מה שמדביק עַם למנהיגיו, אפיפיור למאמיניו, אישה לבעלה וחבר לחברו הוא דבש הסכלות, החנופה והאשליות - ולכן לא העלתה את כותבו על המוקד.
והנה, 500 שנה לאחר שההומניסט מרוטרדם טען כי לא התבונה וההגינות מניעות את העולם ומבטיחות את מהלכו כפי שהוא מוכר לנו, אלא כאמור הסִכלות והאשליות - עלה השבוע שעשועון חדש המיישם באדיקות עיקרון זה. המישור העלילתי פשוט: יושבות שלוש בחורות על ספה ופוגשות מאה בחורים, כדי לברור מתוכם את הראויים לצאת עמן לדייט. המישור האינטלקטואלי פשוט עוד יותר: הבחורות גונחות "וואו, איזה חמוד" או נאנחות בשאט-נימוס "אני מוותרת". עשרות גברים נכנסו לחדר בתנופת כיבוש ויצאו מורכני אגו.
והנה, אף כי השעשועון הוא מַשְרֵצָה של תפלוּיות לשון ("זה מרגיש לי כמו מסע רוחני") ותפלויות מנטליוּת (כמו האינפנטיל בן ה-50 שהתגאה שהוא יוצא רק עם בנות 20), ואף כי את החן העיקרי מספקת מיה, הנראית מעניינת יותר מפלטפורמת השידור שבה היא מקננת - חרף זאת מצאתי את השעשועון מרתק ומהנה. כי התוכנית מספקת הצצה אל עולם ההיכרויות, על עליבותו ומגוחכותו. הצצה אל שבלונות החשיבה של הצעיר הישראלי. הצצה אל סוציו-אורגניזמים (כמו מנהל הפרויקטים בנדל"ן, או המדריך ליוגה צחוק) שביומיום אין לי מגע איתם. בקיצור, התוכנית מלאכותית רק לכאורה; למעשה היא מעין דוקומנט המתעד כמה פלחים בעוגת הפו"פ הישראלית. מה גם שהיא ערוכה באופן קצבי ומשעשע. גם יפה בעיניי היפוך התפקידים: כאן, המיידלע המתחנחנת היא הגבר.
כמה חסרת הומור היא
אריאנה מלמד, שכתבה שהתוכנית "חלולה ומעייפת". וכמה אירוניה יש בעובדה שהגבר המעניין ביותר בתוכנית הוא דווקא המנחה, אסי עזר, שאינו רואה בנשים יעד רומנטי.