בז' בתשרי ליויתי למנוחת עולמים את ידידי ורעי (הרב; תואר שהעדיף לדלג עליו)
חנן פורת שנטמן למרגלות כפר עציון שכה אהב. שימשתי לו חברותא בוגר בישיבת 'כרם ביבנה', עת הגיע לשם מכפר הרואה, ומאז השתלבו דרכינו בצמתים רבים (כולל היותו בין חבורת מייסדי מכון 'צומת' בגוש עציון). דברים הרבה נאמרו לזכרו, בימים הספורים שחלפו מאז; הלא הם כתובים עלי עלונים ואתרים ועיתונים ותשדירים, וכולם עולים בקנה אחד ומאירים את אישיותו המאירה והכובשת.
בתפילת 'נעילה' אתמול, בעת אמירת הפיוט המרגש 'אלה אזכרה' על עשרת הרוגי מלכות, נזכרתי כי ספרו של חנן 'את ענת אנכי מבקש' (שהוסב במהדורה מאוחרת יותר ל'את אחי אנכי מבקש' וטעמו ונימוקו עמו) מסיים בסיפור מופלא הקשור בערב יום הכיפורים, ומגלם באחת את אישיותו של חנן ואת השקפותיו המגשרות בין חלקי העם. ה'אירוע' המתואר שם הטביע בי את רישומו מרגע שקראתיו סמוך להופעת הספרון בתשמ"ח (ואוסיף בנימה אישית: קבלתי את הספר במתנה מרעייתי שלומית, אשר לראשונה נפגשנו בביתו של...חנן בכפר פינס).
ניתן ל'סיפור' לדבר בעד עצמו (בלשוני, למען הקיצור), למרות שרגליים לדבר כי לא היה ולא נברא אלא משל היה. ויהיו הדברים נר לנשמתו הגדולה, החובקת.
זברות בחוצות יריחו
נסוע נסע חנן שלנו בליל ערב יוכ"פ תשמ"ח מגוש עציון לעין חרוד לנחם את משפחת טבנקין השורשית, במות עליה הפלמ"חניק יוספ'לה בן יצחק טבנקין, מאנשי תנועת העבודה וארץ ישראל השלימה. התוועדות הניחום הלילי כללה תקרובת תפוחי כפר עציון ב'קדושת שביעית', סיפורי ארץ ישראל הישנה והטובה ולימוד-של-חצות מהי תפילת 'ונתנה תוקף' ("האם נאמרת עד היום"? והימים שנים ספורות לפני הלחנת יאיר רוזנבלום לזכר חללי 'בית השיטה' הסמוכה).
מן הון להון נקפו השעות, וטבילת ערב יוכ"פ במעיין הסחנה הצונן עיכבה את מיודענו עד לאשמורת השלישית. בדרכו לגוש עציון דרך בקעת הירדן ויריחו נתקל על אם הדרך בחמש 'זברות' - חסידי ר' אהרל'ך בקפוטות מפוספסות - התקועים 'על הבנקט' עם שני גלגלים מפונצ'רים. את האחד הצליחו להחליף ב'ספאר' שלהם אך מה יעשו לפנצ'ר הנותר? וה'כפרות' מה יהא עליהן? והאשה והילדים? הללו שבו מפקידת קברו
של רבי עקיבא בטבריה לקראת יום פטירתו שחל בערב יום הכיפורים, כמסורת קהלם.
בחינניות חננית מתוארת שיחת המיפגש הלילי ההזוי, בליל ערב יוהכ"פ, בו העלם 'יפה הבלורית והתואר' בג'ינס מרשים את העבדקנים בציטטין, בשיחת תלמיד-חכם ובחסד עזוב-תעזוב-עמו כשנידב את הגלגל החליפי של הסובארו לטובת ה'רכב האמריקני המהודר' (נשמע מאד אותנטי!). לעת פרידתם הותיר חנן אצל מיודעיו שתי שאלות פתוחות; א) כחניך בני עקיבא אני סקרן לדעת מנין שיום פטירתו חל בערב יוכ"פ? ב) מה ריבון העולמים רצה לרמז לכם בעלייתכם 'על הבנקט' בערב יום הכיפורים?
אשריכם ישראל
עוד לפני קריאת שמע של שחרית נפתרו השאלות הדדית, בשיחת טלפון מתרוננת; ה'זברה' מצא את המקור במדרש (ילק"ש משלי ט) שתוכנו: מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים, ובא אליהו הנביא בערב יום הכיפורים לתלמידו רבי יהושע הגרסי לבשרו שרבי עקיבא מת. "מיד הלכו שניהם לבית האסורים ומצאו פתח פתוח... השכיבו את רבי עקיבא על המיטה והוליכוהו למערה. כיון שיצאו נסתמה המערה ודלק הנר במנורה. פתח אליהו ואמר: אשריכם צדיקים ואשריכם עמלי תורה ואשריכם יראי אלקים שגנוז וטמון ומשומר לכם מקום בגן עדן". החרה-החזיק חנן והוסיף: מכאן פשר אפשרי לסיום מסכת יומא (=יום הכיפורים) במימרתו המפורסמת של רבי עקיבא: "אשריכם ישראל... מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים. מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל".
נענה חנן כנגדו והשיב על השאלה השניה: "ריבונו של עולם אומר לכם, בני חביביי החרדים אל דברי: אינכם יכולים להמשיך עם ה'ברוגז' עם שאר חלקי העם.
בלי הגלגל הרזרבי של החבר'ה הציויינים תשארו תקועים על הבנקט"... והשיחה נותקה.
ואני מתעטף בטליתי ב'אלה אזכרה' ביום הכיפורים תשע"ב, בגוש עציון, ונזכר ומהרהר במסר הכל-כך חנן-פורתי הבלול מערב יום הכיפורים, וניחומי יוספל'ה טבנקין בעין חרוד ("את אחי אנכי מבקש"), וטבילה לילית בעמק יזרעאל, ורבי עקיבא מטבריה ומבני עקיבא, והקשר הלבבי עם ה'זברות' על הבנקט ביריחו ("את אחי אנכי מבקש"), ו...לוויה המונית שזכית לה סמוך לערב יום הכיפורים, כאדמו"ר ארצישראלי.
"אשריכם ישראל", "ויש שכר לפעלך, נאום ה'" - חנן רעי.
