היום הזלתי דמעה וזה לא קורה לי הרבה. גלעד שליט, הילד של כולנו, חוזר הביתה אחרי יותר מחמש שנים בשבי מחבלי החמאס. אפשר למתוח ביקורת קשה על העסקה שגובשה, ואפשר לתמוך בהתלהבות, אולם אי-אפשר להתעלם מהעובדה שראש הממשלה בנימין נתניהו לקח כאן החלטה, קשה ככל שתהיה, אבל בכל זאת החלטה, לשחרר מחבלים שרובם עם דם על הידיים. זכית, מר נתניהו, לקיים מצוות פדיון שבויים וזו תיזכר בהיסטוריה של עמנו כאחת ההחלטות הקשות שלקחת. מתנגדי העסקה יגידו כי זהו פרס אדיר לטרור החמאסי וכי החולשה והכניעה שגילתה ממשלת נתניהו בעצם ביצוע העסקה ידרבנו את המחבלים הנאלחים לבצע עוד ועוד חטיפות ולדרוש אתנן גדול של שחרור טרוריסטים בתמורה. טענה זו אינה מחזיקה מים; וכי היום אין לחמאס או לפלגים טרוריסטיים אחרים את הרצון לחטוף, לשלוח טילים לעבר ישראל ולבצע פיגועי טרור? אני מאמין שהשב"כ וכוחות הביטחון יידעו להתמודד גם עם המשוחררים בעסקה שגובשה. גם אני התנגדתי ועודי מתנגד לשחרור מחבלים מכל סוג שהוא, אבל צריך להבין שאם נתניהו לא היה מקבל את ההחלטה האמיצה - כן, אמיצה - ייתכן שגלעד לעולם לא היה משוחרר ומקרה רון ארד היה חוזר על עצמו. צריך להסתכל למציאות בלבן שבעיניים ולקחת החלטות קשות; ואם ישראלי אחד שווה אלף מחבלים, אז כנראה שמצבנו עדיין טוב. אני הולך להשתמש בקלישאה השחוקה עד דק ולשאול את המתנגדים: "ואם זה היה הבן שלכם?", גם אז הייתם מתנגדים לעסקה? במה זה שונה מארבע-מאות המחבלים ששוחררו תמורת אלחנן טננבאום? במה זה שונה משחרור אלפי מחבלים תמורת מספר חיילים בעסקות ג'יבריל הראשונה והשנייה? בנימין נתניהו היה מהמתנגדים הגדולים לשחרור מחבלים ועודנו כזה, אבל הוא גם כן החליט להסתכל למציאות בלבן שבעיניים ולהבין ש- It Is Now Or Never. החייל הזה צריך להשתחרר כיוון שדרכים אחרות בניסיון לשחררו נחלו כישלון חרוץ והיו עלולות לעלות לגלעד בחייו (ראו מקרה נחשון וקסמן). אני כבר לא יכול להתאפק ומצפה כבר לראות את גלעד יורד במדרגות ומחבק את משפחתו ואת אמו אביבה ואביו נועם. ילד יקר שלנו, אני מקווה שאתה בריא בגופך ובנפשך, ויהיה לך הכוח הנפשי להתמודד עם מבול התחקירים והראיונות שאתה הולך לעבור. גלעד שליט, ברוך הבא.