אחת השאלות המעניינות העולות מתוך עסקת שחרור גלעד שליט היא:
כיצד ברגותי לא היה ברשימת המשוחררים?
לפי מקורות שונים, שמו כן הוגש, אולם אנחנו פסלנו זאת משתי סיבות (מנוגדות במהותן): הראשונה- אין אנו מעוניינים במנהיג חזק וכריזמטי לפתח בגדה; והשנייה- יש האומרים כי החלטנו לעשות טובה לאבו-מאזן... לא אישרנו שחרור ברגותי כי ללא ספק הוא היה מדיח את כל כנופיית אבו-מאזן תוך זמן קצר.
מכיוון אחר לגמרי, החמאס אף הוא לא היה מעוניין בחיזוק הפתח ולא רצה את ברגותי בחוץ (שלא לדבר על כך ששחרור ברגותי היה מביא לחגיגות בגדה שהיו מאפילות על מסיבות הניצחון של החמאס).
בהזדמנות זו, כדאי לנו גם להביט על אי-שחרורם של כמה ממנהיגי החמאס הוותיקים שללא ספק נבע מאי-הרצון של המנהיגות החדשה בחמאס להתחיל במאבקי כוח בתוך הארגון עם המנהיגים הוותיקים הללו שחזרו מהכלא. נתאר לעצמנו שמנהיגי החמאס הנוכחיים תמיד יוכלו לטעון ששמם כן הוגש לישראל אבל ישראל סירבה בכל תוקף לשחרורם...
השאלה האחרונה (הקשורה יותר ל"חסידי הקונספירציה") היא -
מדוע הסכימה ישראל דווקא עכשיו לעסקה שעל-פי המתווכים הזרים הייתה כמעט סגורה כבר לפני תשעה חודשים?
התשובה לכך: מצד אחד, ישראל החליטה לנקום ולהכניס לאבו-מאזן באבי-אביו על לכתו לאו"ם ועבור כל הבלגאן הבינלאומי שהוא ארגן נגדנו; ומצד שני, פעלנו בעצה אחת עם ארה"ב לחזק קצת את החמאס כדי להקל על ארה"ב להתקרב לחמאס ולרסן אותו, בעיקר בהקשר להשפעה שיכולה להיות לו על מהות השלטון העתידי במצרים אשר ארצות-הברית כל-כך חרדה לו.
לכאן או לכאן, יש להניח שבסופו של דבר גלעד שליט היה ונשאר פיון קטן על לוח השחמט המזרח-תיכוני ואם כי כולנו שמחים עם המשפחה, אנו חרדים למחר מכנופיות הרוצחים ששוחררו לרחובותינו על-ידי מנהיגות פופוליסטית, קצרת-רואי ונטולת כושר עמידה בלחצים.
