לאחר חמש שנים ומחצה של משא-ומתן מדיני כושל ומחפיר מבחינתה של מדינת ישראל למען שחרור
גלעד שליט, מו"מ שכנראה מגיע אל סיומו, כל המדינה נושמת לרווחה, עקב שחרורו של השבוי - החייל גלעד שליט. המדינה נשמת גם לרווחה בעקבות סיום הביזיון המתמשך בו היא ניהלה מתוך בחירתה משא-ומתן עם כנופיות טרור ועל-ידי כך נתנה לגיטימציה מסוימת לקיומן של הכנופיות כבנות שיח עם ראשי מדינות ושועי עולם.
לא חשוב מה העיקר, שחרור השבוי או קץ המו"מ, אך ברור כי בניגוד לדעות ולהמלצות ועל-אף הביקורת - נפלה החלטה בממשלת ישראל בכיוון של שחרור השבוי הישראלי כנגד אלף מחבלים. ההחלטה היא לשחררם ללא משפט, בניגוד לדין. אז מה במצב זה יסייע בכך בג"צ?
הרי מראש ברור וגלוי כי צדק או חוק - אין כאן. מלכתחילה מוצהר כי השחרור הוא תולדה של לחצים ושיקולים שאינם בתחום המשפט. לפיכך, לא ברור מהיכן שואב בג"ץ את הכוח להתייחס לשאלה בדבר המשוחררים, זהותם וכמותם.
זה די דומה לדרישת החמאס, לאחר ההסכם, כי ישוחררו לאלתר עוד 35 אסירות. בג"ץ צריך למשוך ידו מהפניה אליו. ידוע כי בג"ץ לא ימשוך ידו ולהפך יבחוש בהנאה מרובה בעיסה ה"שליטית", אך ראוי כי ימשוך.
נניח שבג"צ יחליט כי אין לשחרר את האסירים. כיצד תעמוד מדינת ישראל מול העולם, וכיצד ייראה בג"צ בעיני כל?!. בדיוק כפי שנראה חמאס בדרישותיו שלאחר ההסכם.
זה המקום בו יכול בג"ץ להתעלות על יצר שלטונו ולהחליט כי הוא מנוע מהתערבות בעתירה. כותב דברים אלו בדעה כי אין לשאת ולתת עם כנופיות הטרור בשום דרג לא במישרין ולא בעקיפין, ובטעות ניהלה מדינת ישראל משא-ומתן במשך למעלה מחמש שנים עם כנופיות הטרור ועדיין ממשיכה לשגות בכך, אך הדעות בעד או נגד העסקה - לא קשורות כלל לנושא סמכותו של בג"ץ.
אל נא ידמה בג"ץ לחמאס.
