בניסיון לברר מה מאזן הרווח של חמאס מהעסקה פנינו לשלושה אנשים המכירים את הנפשות הפועלות בזירה הפלשתינית: אל"מ (מיל`) יוני פיגל, חוקר בכיר במכון למדיניות נגד טרור ב'מרכז הבינתחומי בהרצליה' ומי שהיה מושל רמאללה, ג'נין וטול כרם; אלי אבידר, מגייס סוכנים באמ"ן בעבר ואיש משרד החוץ בדימוס, שבין היתר שימש כממונה על הקשרים הכלכליים עם הרשות הפלשתינית ופנחס ענברי, חוקר ב'מרכז הירושלמי לענייני ציבור' המתמחה בעניין הפלשתיני.
אלי אבידר ביקש להקדים בביקורת חריפה על העסקה: "צריך להתבצע בדק בית רציני כיצד גורמי המודיעין לא הצליחו במשך 5 שנים לאתר את מיקומו של
גלעד שליט. והרי לא מדובר בפקיסטן הרחוקה, בה המודיעין האמריקני איתר את בן-לאדן. מדובר בעזה שנמצאת ממש לידנו. בנוסף, לא ברורה ההתעקשות לגרש אסירים לעזה או לחו"ל. מה הם יעשו שם? אם בתוך 5 שנים לא הצלחנו לאתר את גלעד, נוכל לדעת מה עושים המחבלים בחו"ל? ובעזה יעמידו לרשותם את כל תשתיות הטרור. יהודה ושומרון הכי קרובים אלינו. שם יכולנו לשים עליהם יד ועין", אומר אבידר.
כל המרואיינים לכתבה מעריכים כי חמאס השיג רווח עצום מהעסקה: אבידר: "הרוח הגבית שקיבל גרמה להתחזקות משמעותית בזירה הפנימית המהווה כמעט מכת מוות לרשות הפלשתינית. חמאס הראה כי הביא תוצאות בדרכו, בעוד הרשות רק מפזרת הכרזות".
אל"מ יוני פיגל: "מודבר במושגים של הצלחה, ניצחון, רוח גבית. אומנם חמאס לא הצליח להביא תוצאות מלאות והוא זוכה על כך בביקורת מסויימת. אך הבטחותיו שיהיו חטיפות נוספות, כמו גם תמיכה של גורמים חיצוניים במהלך, וחיזבאללה בראשם, עולים על הביקורת".
פנחס ענברי: "הרווח העיקרי של חמאס הוא ההצלחה בבלימת יוזמת
אבו-מאזן באו"ם - יוזמה שסיכנה אותם. לא רק שעניין המדינה לא חשוב להם, כי איסלאם הוא מקור סמכותם, אלא עניין הייצוג סיכן אותם. זה היה משחק סכום אפס. אם לרמאללה יש לגיטימיות בזירה הפנימית אז לעזה אין, ולהפך.
מאידך, חמאס נדרש לספק לא מעט הסברים. בת'נזים מכנים את העסקה "קטסטרופה", "פצע פתוח". מנהיגם, ברגותי, נשאר בכלא. החמאס מצטייר כמי ש"דפק" את פת"ח. עם קצת יותר לחץ גם ברגותי היה משתחרר, שהרי גם לא מעט גורמים בישראל תמכו בשחרורו. המסקנה היא כי חמאס לא רצה בכך. אך הקרע המעמיק עם הפת"ח איננו הבעיה היחידה של חמאס בעקבות עסקת שליט. נוצר רושם שהחמאס התעקש יותר על העזתים מאשר על אנשי הגדה. אולי סטטיסטית זה לא נכון, אך האמת היא שרבים ממנהיגי החמאס מהגדה לא נכללו בעסקה".
האם החמאס ירוויח מהעסקה מבחינה כלכלית?
אבידר: "אני מאוד רוצה להאמין שלעסקה אין נספחים סודיים שרווח כלכלי בצדם".
פיגל: "אני מעריך שאין קשר כלכלי ישיר. הקשר העקיף הוא שתהליכים ארוכי טווח יביאו להקלות בסגר על עזה ותהיה עליה בנפח הפעילות הכלכלית. יש דיבורים על הבנות בין ישראל למצרים בנוגע להקלות במעבר רפיח. משמעות הדברים היא שתנועת אנשים, סחורות וכספים תהיה קלה יותר".
ענברי: "אם החמאס ינצל את העסקה לרגיעה, זה יאלץ את ישראל לעשות הקלות בסגר. ייתכן שאירופה, במיוחד נורווגיה ושוויץ, יחזרו על פתחי עזה. ייתכן שהחמאס יעבור לפיגועים מתוך יהודה ושומרון. זה כמובן תלוי בתגובה הישראלית. אם ישראל תשכיל לא לנתק בין שתי הזירות אז הדבר יפגע בהשקעות בעזה.
פתיחת מעבר רפיח תלויה גם במצרים. יש להם מגוון שיקולים. מחד, הם מכירים דה פקטו בחמאס, מאידך הם נזהרים שלא לפגוע ברשות. לשלטון הצבאי בקהיר אין מדיניות ברורה והוא בעיקר נגרר".
מה צפוי לבכירים בארגון שמשתחררים במסגרת העסקה? האם הם ידרשו לחזור לעמדותיהם? האם הם יזכו לתנאי מחיה משופרים?
אבידר: "לא צריך לדאוג לפרנסתם. הם ייקלטו מהר מאוד ויחולקו להם משרות".
פיגל: "בדרג הבכיר של המשוחררים יש קבוצה מסוימת שתחזור להיות פעילה בהנהגה הפוליטית. חלקם יהפכו לאבות הרוחניים של פיגועי החמאס. בדרג הביניים זה יהיה אינדיבידואלי. הניסיון מלמד שרק כ-40% ממשוחררי עסקות עם ישראל "פורשים לאזרחות", כל השאר חוזרים לפעילות חבלנית".
ענברי: "לא רק שהמחבלים המשוחררים לא יצטרכו לדאוג לפרנסתם, אלא כבר עכשיו יש תחרות בין הפת"ח לחמאס מי יהיה יותר נחמד אליהם. כולם ישולבו ב"עבודה". יתרה מכך, כללי התקצוב של הרשות יאלצו להקים מחדש את מנגנוני החבלה של פתח כמו 'גדודי אל-אקצה' ואחרים. לטרור יש ביורוקרטיה. מהמסמכים שנתפסו בזמנו באוריינט האוס עלה, שכל פיגוע מתוקצב עד הפרט האחרון, כולל הפקת הווידאו עם נאומו של המתאבד".