קומץ אנשים בלבד ניצבו בערב שמחת תורה בבית העלמין בהרצליה ליד קברו הטרי של אורי עמית ראש עיריית רמת גן לשעבר שהסתלק לעולמו בגיל 77.
האם הדבר נבע מכך שמשפחתו לא פרסמה משום מה מודעת אבל ועיריית רמת גן הסתפקה במודעה קטנה שהיה צורך במיקרוסקופ כדי לאתרה?, ואולי חג הסוכות שבו נסעו רבים לנופש בארץ ובחו"ל מנע מאישים רבים נוספים מלהגיע?.
יש אפשרות סבירה שלמרות הסולידריות שנולדה במאבק על הצדק החברתי רוב האנשים מעדיפים ללכת לחתונות ולמסיבות ולא להלוויות, אלא בעיקר אם מדובר בהלוויה של ידוען שבה אפשר גם להתחכך. איני סופר את בעלי הזיכרון הקצר, כפויי טובה למיניהם ובעלי הפנקסים הפתוחים של ההתחשבנות.
בגלל החג לא נישאו הספדים וההלוויה הסתימה כעבור שעה קלה. אני רואה לעצמי חובה אישית ומוסרית לכתוב כמה דברים גלויים ונסתרים לזכרו של חבר נוסף שהסתלק לבלי שוב. אורי לא היה אדם קל וסימן ההיכר שלו הייתה העקשנות לעיתים מוגזמת. החביבות שניסה להפגין מדי פעם כלפי חוץ הסתירה חיים אישיים ומשפחתיים קשים שעבר לאורך חייו מאז עלותו ארצה עם משפחתו מעירק ב 1949 כאשר נשא עדיין את השם כדורי מועלם.
את אורי הכרתי לראשונה במחצית השנייה של שנות השבעים כאשר כיהן כיו"ר מועצת פועלי רמת גן ואני שימשתי ככתב
ידיעות אחרונות לענייני עבודה ורווחה. כללי האתיקה העיתונאית אינם מעודדים קשרים אישיים בין עיתונאי לאלה שהוא מסקר אותם מחשש של משוא פנים, אבל יש מקרים יוצאי דופן שנסלחים אם אתה עומד במבחנים.
אורי קנה אז את ליבי במאבקים שניהל בשם עובדי המפעלים הגדולים בעיר נגד אילי הון בעלי יד קמוצה שנהנו מקשרים עם השלטון ולעיתים גם עם אישים בהסתדרות. בשנת 1983 נבחר לראשות עירית רמת גן בתום מערכת בחירות שבה הצליחה מפלגת העבודה לכבוש לראשונה את העיר שהייתה מבצרם של מפלגות הימין הציונים הכלליים, גח"ל והליכוד.
בדרך הייתה לו מעידה לא נעימה כאשר קיבל תרומה כספית אסורה למטה הבחירות שלו מקואופרטיב "דן" ועל-כך הועמד לדין. פרשה זו גרמה לו עוגמת נפש רבה. הוא לא נטר לי על-כך שסיקרתי אותה בעיתון ולא הענקתי לו הנחות. במהלך שנות כהונתו של עמית כראש העיר הוקמו פרויקטים בעלי משקל בהם קניון איילון, המוזיאון לאמנות ישראלית ועוד.
במקביל הוא ניהל מאבקים לא מעטים עם קבלנים, יזמים ואשי עסקים למיניהם אחרי שנעל בפניהם דלתות פתוחות. אורי לא התפתה לקבל שלמונים כמקובל בעיריות וברשויות מקומיות רבות ברחבי המדינה ודבר זה נזקף לזכותו.
בשלהי תקופת כהונתו חל קצר במערכת יחסינו. באותה עת כיהנתי כחבר אגודת הידידים של מועדון ספיבק ברמת גן ביתם של נכים ומוגבלים קשים מהגיל הרך ועד לגיל העמידה. עיריית רמת גן דרשה אז מהמועדון לשלם מיסים גבוהים אחרי שהתברר לה שיש שימוש במי הבריכה לקבוצות עובדים שמעבידיהם שילמו סכומי כסף ניכרים לקופת המועדון הנקובה.
פניתי אל עמית בשם המועדון בבקשה שהעירייה תחזור בה מדרישתה והבהרתי לו שהנפגעים יהיו בעיקר ילדים נכים. אבל הוא סירב בעקשנותו הטיפוסית. "אתה לא תמשיך יותר לכהן קדנציה נוספת כראש העיר" - אמרתי לו וקיימתי את הבטחתי. ואמנם, המועדון הפך להיות ראש-חץ בגיוס מאות מצביעים לבחירתו של
צבי בר, ראש העיר הנוכחי, במערכת הבחירות של 1989. אגב, את חלקי תרמתי גם בכתבת פרופיל מחמיאה על בר תחת הכותרת "ברזני" (שם משפחתו הקודם) שעוררה את חמתו של אורי.
את בחירתו של בר חגגנו בארוחה חגיגית בביתי שבה השתתפו ראשי מערכת ידיעות אחרונות. אחרי הפסדו בבחירות נותק הקשר בין אורי לביני למשך תקופה ממושכת. הוא ראה בי מי שחצה את הקווים. לצערי
הרב טפחה המציאות על-פני כעבור שנה בלבד, בעיצומה של מלחמת המפרץ ואחריה. באותה עת הקמתי יחד עם קבוצת חברים את עמותת אמיתי (גלגולה הקודם של אומ"ץ) שפעלה למען מינהל תקין. למרבה הצער היה צבי בר אחד ה"
לקוחות" הראשונים שלנו, אחרי שהתברר לנו ממידע שזרם אלינו שיש לו בעיות התנהלות אישית בתחום של טוהר המידות.
כאשר חידשנו את הקשרים אורי סנט בי על-כך ואמר: "תראה את מי הבאתם לעיר. עוד תצטערו על-כך". ואמנם, ככל שחלפו הימים בהם בר מכהן כראש העיר (למעלה מעשרים שנה) התברר לנו שקופת השרצים שלו הולכת וטופחת. לבר היה בתחום זה מדריך מעולה בדמותו של ראש עיריית הרצליה לשעבר,
אלי לנדאו, שהיה נכנס לעיתים מזומנות לחדרי החקירות של המשטרה בחשד לביצוע עבירות פליליות.
אורי עמית חלם לחזור לראשות העיר. הוא הכין חוברת מיוחדת על מעלליו של בר, אבל למגינת ליבו כשל בבחירות שבהן נבחר ראש העיר המכהן בר לתמיכתם הגורפת של עשירי העיר שהוא נטה להם חסד מיוחד ברבי הקומות והמגדלים שהקים בקצב מטורף ותמוה. תנועת אומ"ץ סימנה מראשית הקמתה לפני כ-9 שנים את רמת גן כעיר חממה לשחיתות המוניציפאלית הגואה.
ריכזנו מידע על חשדות לקבלת טובות הונאה ע"י בר והעברנו את החומרים לידיעת גופי אכיפת החוק בהם המשטרה,
מבקר המדינה ורשות המיסים. פעלנו בשיתוף עם עמית ועם כוכב פוליטי מקומי חדש ח"כ כרמל כהן שמה שגם הוא מסתכל בערגה לעבר לשכת ראש עיריית רמת גן. אורי עמית דווקא העדיף לראות בתפקיד זה את ראש האופוזיציה ישראל זינגר לשעבר מנהל גימנסיה בליך ובעל עיטור אומ"ץ על הגינות אישית במישור המוניציפאלי.
כתב האישום החמור שהוגש נגד בר באחרונה באיחור רב מצביע על כך שבר לא פעל לשם שמים ולמען רמת גן, אלא עשה יפה לביתו. אחרי כישלונו החוזר בבחירות הפך אורי לאיש עסקים והגביר את הפעילות שלו במפלגת העבודה. הוא הפך לאחר האנשים המקורבים למנהיג המפלגה לשעבר
אהוד ברק נפגש אתו לעיתים והשיא לו עצות שונות שמרובן ברק התעלם.
לפני כשנתיים הסדיר עמית פגישה בין ברק לביני. במהלך הפגישה המשולשת ניסה ברק לשווא להניא אותי מלהמשיך לטפל בנהנתנות שלו על חשבון הקופה הציבורית בנימוק שכולם נוהגים כך. לא הייתה בדבריו נימה של צער או חרטה. אורי יצא מאוכזב מהפגישה אחרי שהבין שברק לא יכול או לא מתכוון להשתנות.
כעבור זמן נפגע מכך שברק בעט בו ואחר כך בעט גם במפלגה כולה. מאז פרישתו של ברק היה מצב רוחו עכור. הוא הבין שהוא כבר איש שוליים. בשבועות האחרונים לא היה לי קשר אתו. חשבתי לתומי שהוא שוהה בארה"ב בחברת בנו היחיד צחי, העובד בשיקאגו כפרקליט.
כמה ימי לפני פטירתו צלצל אלי אורי בשעת לילה מאוחרת בקול מרוסק אמר לי: "נפגעתי בראש הלך לי חצי מוח. אני במוסד". ביקשתי שייתן לי פרטים על מקום הימצאו כדי שאוכל לבקרו אבל הוא סירב והסתלק לעולמו בודד, עצוב ומיוסר.
אפילוג: צבי בר ראש עיריית רמת גן הגיע להלוויה של אורי עמית, שהה כמה דקות והסתלק. מן הסתם עברה במוחו של המחשבה שהעידן שלו בראשות עירית רמת גן עומד להסתיים בקרוב בבושת פנים. אורי עמית לא יזכה לראות זאת.
