היו כמה נקודות אור בהופעה שהם כמובן היו הלהיטים, Sleeping in my car ,Big love ,I wish I could fly ,How do you do ,Joy ride ,Listen to your heart ,she’s got the look ,Dangerous והדובדבן שעל הקצפת It most have been love מתוך הסרט "אישה יפה" אותו פתחו בגרסה אקוסטית, נתנו לקהל לשיר ואז עברו לגרסה המקורית והידועה.
לאורך כל ההופעה, ניתן להרגיש כי למארי, סולנית הלהקה, לא קל להיות על הבמה, למרות החלמתה ממחלת הסרטן הנזק שנגרם למוחה הוא תמידי, פה ושם היא לא נכנסה בזמן, הקול שלה היה חלש מדי או שהיא נראתה חסרת אוריינטאציה. אבל כשהיא הייתה מרוכזת, היא שרה כמו נמרה. מצד אחד קצת עצוב לראות גיבורת ילדות שמאבדת את זה, אבל מצד שני, גיבורה נשארת גיבורה - לצאת לסיבוב הופעות אחרי שאיבדת את היכולת לקרוא ושהמוח כבר לא מתפקד כמו פעם - זאת גבורה.
השוודים שעל הבמה, לא הפסיקו להתלהב מכמות האנשים שבאה לראותם. הם כל הזמן ניסו לראות למרחק כמה אנשים יש בקהל. הם גם לא הפסיקו להתרשם מכך שהקהל יודע את המילים של השירים וכל כמה דקות אמרו "דודה רפה" (תודה רבה במבטא שוודי כנראה). כדי להרשים אותנו בחזרה הגיטריסט ניגן "הבה נגילה" על החשמלית, הדבר הכי דביק שאפשר לעשות והבסיסט אמר שהוא קורא לסינתיסייזר שלו "סקס משין", פעם צמד המילים האלו נחשבו סקסיות אבל גם זה נעלם בסוף האייטיז.
אי-אפשר לומר שהסוס של רוקסט מת. אחרי הכל, יש להם המון להיטים שרלוונטיים גם היום, אבל זה בהחלט הזמן להוציא את הסוס לגמלאות, לתת לו לשוטט באחו הירוק של שוודיה ולהתגאות בגביעים ופרסים שהוא אסף בחלוף השנים.
