ענייננו הוא עתירה לבג"ץ בנוגע לבניה ערבית בלתי חוקית בשטחי C שבשומרון. באופן פרטני מציינת התביעה שלושה מבנים בלתי חוקיים עם תחילת בנייתם ("עבירה טרייה") ובקשה כי יוצאו נגדם צווי הפסקת עבודה והריסה. המדינה אישרה כי מבנים רבים באזור היישובים א-סאויה ויתמא נבנו באופן בלתי חוקי. לדבריה, היא נותנת עדיפות בנוגע לבנייה בלתי חוקית פלשתינית ולביצוע הריסות מבנים רק כאשר אלה מהווים סכנה ביטחונית. בהסתמך על כך, נמנע בג"ץ מלהתערב בשיקול הדעת ובסדר העדיפויות של המינהל האזרחי ושל פיקוד מרכז ודחה את העתירה שהגישה עמותת "רגבים" שדרשה להוציא צווי הריסה ולבצע צווים שהוצאו כנגד בנייה בלתי חוקית של פלשתינים. (בג"צ 5377/09).
בולטת בפסיקה זו רתיעתו של בג"ץ מלקבל החלטה ממשית כנגד מדיניות אי-האכיפה הננקטת ע"י המינהל האזרחי. לאורך כל פסק הדין מצויינות באופן בולט העבירות התכנוניות הרבות והבניה הבלתי חוקית הפלשתינית יחד עם אוזלת ידן של רשויות האכיפה. אך בג"ץ, למרות אמירותיו הברורות לגבי החומרה שבה הוא רואה את עבירות הבנייה, התחמק באופן תמוה מקבלת ההחלטה המתבקשת ואיפשר לבניה הבלתי-חוקית להימשך באין מפריע.