מבחן התוצאה
בעוד בחוק העברי רצח נבדל מהרג בקריטריון של כוונה תחילה, הרי רצח בתורה נקבע על-פי מבחן התוצאה - קטילת חיי אדם. משום כך - כפי שהצביע ח"כ פורת ז"ל (שלזכותו נזקף חוק "לא תעמוד על דם רעך") - גם רוצח בשוגג נחשב במקרא לרוצח.
דומני כי אין מדובר בהבדל סמנטי בלבד. גישת התורה מבטאת גישה מחמירה להרג, שדינו כדין רצח. מבחינתה 'רצח הוא רצח' אינו קלישאה בלבד אלא פשע חמור ביותר שאין לו תקנה. לנוכח ריבוי מקרי הרצח ותאונות הדרכים, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהכרוניקה הפלילית היומית, ולמכת מדינה, ראוי היה לאמץ את ההגדרה המקראית לרצח ולהחמיר בענישה בכל מקרה הריגה כדין רצח. בכך יושג אפקט ההרתעה ותוחזר קדושת החיים, על-פי תפיסת היהדות, לראש סולם הערכים, ובא לציון גואל.
תיאטרון האבסורד
ראוי לברך על המגמה, המסתמנת לאחרונה, להחמיר בעונשם של נהגים המעורבים בתאונות פגע וברח, כאשר שנות המאסר הפכו לדו ספרתיות (למעלה מעשור), אם כי גם בכך לא די. התקווה היא שהעונש ייצור את אפקט ההרתעה המבוקש, וימנע את הישנותן של התאונות.
דומני שהצעד הבא בענישת עברייני תנועה צריך להיות שינוי החוק האבסורדי של הטלת שלוש שנות מאסר בלבד על הריגה ברשלנות, הרבה פחות מאשר על עבירות רכוש. לעג לחוק ולחיי אדם כבר אמרנו? זכוּר הזוג החיפני, בני משפחת רווה, שנדרס בתאונה, והנהג הדורס זכה בפרס 'הנהג הרשלן' בדמות עונש מגוחך זה. היכן החטא ועונשו? היכן אפקט ההרתעה? היכן הצדק, שלא רק שלא נראה כאן אלא פשוט לא נעשה?
לתשומת לב המחוקק.
התמיהות בחברת החשמל
התנהלותה של חברת החשמל אומרת דרשני. מצד אחד החברה מעודדת חיסכון בצריכת החשמל. מצד שני, כשהצרכנים נענו לקריאה וחסכו בקיץ הנוח בשימוש במזגנים, זה לא מפריע לה להשתמש בעילה זו כסיבה לעליית מחירים.
גם הסיבה המרכזית לייקור התעריפים הפעם, לטענת החברה, הפסקת אספקת הגז המצרי, אחרי העלייה החדה הקודמת בְּגינה במחירי החשמל, בשיעור של 9%, היא כבר בלתי רלוונטית, והעיתוי אפוא מפתיע. שכן, רק לאחרונה חודשה אספקת הגז לישראל.
נראה שמדובר בתירוצים בלבד, וכי החברה זורה חול בעיני הציבור. לנוכח העלאת הפנסייה לעובדיה הנצחיים, כחברה בלתי מתייעלת, אין מנוס מן המסקנה שזו היא הסיבה האמיתית לעלייה החדה (14% בסך-הכל) בתעריפים. אין ספק שהחברה מנצלת ניצול ציני את מעמדה המונופוליסטי, כשאלטר היחיד של המדינה, לייקור שרירותי של החשמל, מתוך ידיעה שכל מחאה תהיה בלתי אפקטיבית. אולם היכן הרשות הציבורית האמורה לפקח על המחירים?
ציפי המזגזגת
ציפי לבני מזגזגת? לפחות כך נראה. היא מחליפה את ביבי, שבניגוד לתדמיתו הזגזגנית הוכיח נחישוּת ומנהיגוּת בפרשת שליט, ונוטלת ממנו את התואר המפוקפק הזה בפרשה.
אחרת כיצד יתכן שכל הזמן היא מתחה ביקורת נגד ביבי על אי שיחרורו של החייל החטוף, ושביבי עשה את הצעד האמיץ ושיחרר את גלעד, היא לא חדלה מלהתנגד לעסקה ותוקפת את ראש הממשלה על כך. ובעצם, התנהגותה אינה מפתיעה. כי ציפי, החותרת כידוע לראשות הממשלה, הייתה כאופוזיציונרית תמיד אנטי - ביבי, ועם כל הכבוד לעקביות, זה העיקרון הפוליטי המַנחה אותה.
לעומת זאת,
שאול מופז, יריבה לסיעת קדימה של לבניְ בהתמודדות על התפקיד של ביבי, השואף להיות פופוליסטי, ולזכות באהדת הקהל, מתנגד למחאה של לבני ותומך בעסקת שליט שעליה חתם ראש הממשלה. נפלאות דרכי הפוליטיקה כבר אמרנו?
לא צודק, אבל חכם
ידועה אימרתו של הרב קוק זצ"ל: "אני כותב לא כי יש בי כוח לכתוב, אלא כי אין בי הכוח לידום". דומני כי ברוּח זו ניתן להביט על עסקת שליט. נכון, לשחרר אלף מחבלים תמורת חייל שבוי אחד זה לא צודק, אבל חכם. למרות המחיר הכבד, זה היה הצעד הנכון לעשות. עם ישראל לא יכול היה לעמוד מנגד ולשתוק מול מצוקתו של
גלעד שליט, שנמק בשבי החמאס. והשאר היסטוריה. וזה רק בישראל, שבָּה כל אדם - על-פי השקפת היהדות - הוא עולם מלא.
הזכות והחובה לדעת
נכון עושה נועם שליט שמשתף את העיתונות והעם כולו בתהליך שיקומו של בנו גלעד. אי-אפשר להתעלם מהפעילות הציבורית והתקשורתית המאסיבית שנעשתה למען שיחרורו של החייל השבוי. אז נכון שצריך לכבד את פרטיותו של גלעד, אבל בהחלט מגיע לציבור הנהדר הזה, השותף בשיחרורו, לדעת ולהתעדכן גם בפרטי מצבו ומאסרו. אם כבר שותף, אז בכול, לרע ולסוף הטוב, וגם לחיים שאחרי השבי. זו לא רק זכות הציבור לדעת, אלא אפילו חובתו האלמנטרית.
לשחרר את פולרד
דומני כי אחרי שחרור גלעד שליט המשימה הלאומית הדחופה הבאה, שלמענה ראוי שהממשלה והעם כולו יתגייסו - הוא שחרור המרגל יונתן פולרד מן השבי האמריקני. חבל שמאהל המחאה פורק, במקום להתגייס למען מטרת קודש זו.
גם אם מדובר בנסיבות ריגול, בניגוד לחייל גלעד שליט שנשבה על משמרתו במסגרת שירותו הצבאי, אי-אפשר להישאר אדישים מול סיבלו של פולרד, שנמק בכלא 26 שנה. צריך לנצל את המומנטום שנוצר במימשל האמריקני להידברות על שחרורו, ולפעול מייד בנושא, בטרם יהיה מאוחר מדי. יש לזכור גם בפרשה זו, כמו בפרשת שליט, כי על-פי השקפת היהדות "כל המציל נפש אחת מישראל - כאילו הציל עולם מלא".
זילוּת החוק
צודק ח"כ ריבלין שאין לחוקק חוק בדבר החלטות עתידיות של הממשלה לגבי פדיון שבויים. זאת לא רק בגלל הצורך בהפרדת רשויות, כדבריו, אלא משום שמדובר בגזירה של הפקרת חייל, שאין הממשלה והצבא יכולים לעמוד בה, במיוחד לנוכח תעלומת רון ארד.
אם חלילה ייחטף חייל, כל החוקים לא יעזרו מול הלחץ המשפחתי והציבורי, כפי שהיה בפרשת גלעד שליט. הנסיבות והאילוצים יביאו לצורך מיידי בשינוי החוק, ובכך יתרמו לא רק לזילות החוק הקיים, אלא לזילותה של מערכת החקיקה בכלל.
על צה"ל לנקוט את כל האמצעים שברשותו, כדי למנוע חטיפות חיילים, כמו גם לשכלל את אמצעיו המודיעיניים לאיתור חיילים חטופים. אי היכולת הצבאית לאתר את מקום שִביו של גלעד שליט היה מחדל מודיעיני ממדרגה ראשונה, ואסור שהוא יישנה בעתיד.
הבא בתור - נסראללה
העולם כולו עוצר את נשימתו לנוכח הפלת מנהיגים ערביים בזה אחר זה, שהאחרון שבהם הוא מועמר קדפי, שליט לוב. אז איך זה שישראל, עם היכולת הטכנולוגית הצבאית המשוכללת שלה, והמודיעין המפותח, עדיין לא שמה את ידה עד היום על מנהיג חיזבאללהבלבנון, נאסר נסרללה, שהוא הבא בתור לחיסול, כאוייב מספר אחת של ישראל?
לתשומת לב שר הביטחון,
אהוד ברק, והרמטכ"ל
בני גנץ.
שאפו למשטרה
על-רקע של מקרי רצח לא מעטים, שלא פוענחו עד היום, דומני כי מגיע שאפו למשטרה על הפענוח המהיר של רצח רחל זאנו, בעלת חנות הפרחים בתל אביב, רצח סוחר התכשיטים בכפר סבא, כמו גם של בני הזוג מעוז בירושלים. לכך מצטרפת גם החשיפה של רוצחי משפחת פוגל באיתמר, מייד לאחר הרצח.
מה שמוכיח שהמשטרה, אם היא רוצה, היא יכולה. אם כי ללא ספק מדובר גם בשכלול אמצעי מודיעין וטכנולוגיה, ואולי גם כוח אדם (משאבי אנוש), המסייעים בפענוח המהיר.
