|
שחרורו של גלעד שליט הוא ניצחונה של התקשורת על האויב בעין - ראש הממשלה בנימין נתניהו. כקודמיו בתפקיד, נאלץ ראש הממשלה להתמודד עם הפער העצום שבין הצהרות טרום-בחירות לבין המציאות התקשורתית שבמהלך השלטון. הצהרות כוונה טרום-בחירות בכל דמוקרטיה מערבית מיועדות לאוזני הבוחרים, בעיקר לגרעין האידיאולוגי החי על-פי משנה סדורה. עם ההעפלה לראש הפירמידה, מוצא את עצמו המנהיג הנבחר מותקף על-ידי התקשורת, הבונה מציאות תקשורתית המצוייה בניגוד עניינים למציאות האמיתית: ערפאת - פרס נובל לשלום, פרס - מזרח תיכון חדש, אביב ערבי - התנפלות המונים על שגרירות ישראל ועל כנסיות קופטיות. ואמנות השלטון היא מצד אחד לתת לזאבים את מבוקשם, ומצד שני להשיג תוצאות.
מטרתה של מערכת התקשורת-אקדמיה-משפט הייתה להראות כי חמאס הוא ככל האדם, וניתן לנהל איתו משא-ומתן. עניינו של גלעד שליט היה ציר שעליו תלתה המערכת את המאמץ העיקרי של שבירת ההתנגדותן של ממשלות ישראל בכל הזמנים לניהול מערכת גומלין שוויונית עם חמאס, כפי שהיא מנהלת לכאורה עם ארגון פת"ח. בדרך הפכה כל המדיניות הישראלית לבת ערובה לשלומו של שליט. רוצחי המונים איסלאמיסטיים שינו את מעמדם לשבויי מלחמה. גלעד שוחרר בעסקה של שוויון ערכי - לוחם תמורת לוחמים. מאות רוצחים שוחררו, כל הקווים האדומים בנושא דם-על-הידיים נחצו, מערכת המשפט הייתה לחוכא ואיטלולא, רוצח יהודים הוא למעשה גיבור מלחמה.
לממשלת ישראל הייתה אפשרות להתנגד לתקשורת ולסבול, או לשתף עמה פעולה ולהפיק מן הכניעה לתקשורת את המירב.
מה השיגה ממשלת ישראל מן העסקה?
- הכנָסת הערבים בעלי האזרחות ישראלים לקטגוריה זהה לזו של רוצחי חמאס, מסווגת את כל הערבים בעלי תעודת זהות ישראלית כאויבים בכוח, בדיוק כמו ערביי יהודה, שומרון ועזה. ערערה היא שכם, אום-אל-פחם היא ג'נין, וג'לג'וליה היא עזה. לכן המעמד המוגן של ערביי ישראל לעומת זה של אחיהם בעלי תעודת זהות "פלשתינית" - פוחת. לאחר עסקת השחרור, ניתן לומר בפה מלא כי הזהות התרבותית היא הקובעת, ולא הזהות הרשמית של הכיתוב בתעודה, בדיוק כמו שמורד לובי הרוצח בדם קר את מנהיגו לשעבר שייך בדיוק לאותו סיווג תרבותי של אותו רודן שנפל. וכמו שחלק מרוצחי חמאס גורשו לעזה וחלק אל מעבר לים, כך אפשר להתחיל בשלילת האזרחות הישראלית של אותם ערבים, ובגירושם מתחום השליטה של ישראל.
- היריב האמיתי במאבק על ארץ ישראל הוא חמאס, שקרנו עלתה מאוד לאחר נצחון התקשורת על ממשלת ישראל. חמאס הוא המייצג הלגיטימי של כלל הפולש הערבי לארץ ישראל, בעוד שפת"ח וההסכמים הקשורים בו אינם אלא הונאה של דעת הקהל - נשוא מאוויהם של גוש השמאל הישראלי. די לשמוע את ציפי לבני חוזרת על הקלישאה החבוטה עד זרא, שעל-מנת להכיל את חמאס יש לחזק את אבו-מאזן, כדי להבין שמה שטוב לציפי הוא רע למדינת ישראל. כגורם איסלאמיסטי בוטה שאינו מכסה על כוונותיו בכסות שקרית של "תהליך שלום" מדומה, חמאס הוא יריב נוח בהרבה למשא-ומתן מאבו-מאזן.
- מדינת ישראל, שהייתה בת ערובה לשלומו של גלעד שליט, משוחררת עתה מכל מחויבות. היא יכולה לטפח את חמאס כחלופה מדינית להסכמי אוסלו, ולהכות בו כאשר הוא חוצה את הגבול. אפשר גם להתנתק סופית מעזה, ולהתחיל להעביר אליה את הפולש הזר המצוי בתחום ישראל.
- אין דבר החביב על התקשורת יותר מהסכם השלום עם מצרים. בכל פעם שמתעורר ספק באשר לסיכוי אמיתי להסכם שלום בר-קיימא עם ישות או מדינה ערבית, מצביעה התקשורת על הסכם השלום עם החונטה הצבאית המצרית כהוכחה ניצחת לדרך השלום. אולם עסקת שליט היא הוכחה לכך שמצרים היא עושה דברו של חמאס, ואולי להפך. עניינית, חוזה השלום עם מצרים מת. השגרירות סגורה, הגז, בניגוד גמור לכל ההסכמים, אינו זורם ומו"מ עם מצרים אינו שונה ממו"מ עם חמאס: אירוע של לית ברירה בין אויבים מושבעים. צה"ל חוזר להתייחס לגבול עם מצרים כאל גבול אויב, והגבול חוזר למצבו שלפני מלחמת ששת הימים - גבול של תהדייה, הפסקת אש שברירית ותו לא. לַכל ברור כי צבא מצרים הפרוש בסיני הוא המגן האנושי של חמאס וארגוני האיסלאמיזם.
- התוצר העיקרי של עסקת שליט הוא "נוהל חניבעל", שמשמעותו פתיחת מלחמה ללא נצרה בכל אירוע החשוד כחטיפה. אם יש מישהו המאמין כי נוהל חניבעל לא יגרור בעקבותיו מלחמה גזרתית - שיקום. אם יש מישהו המאמין כי הצהרת חמאס על מדיניות של חטיפות היא דיבורים בעלמא - שיקום. זוהי תמצית ניצחון-פירוס של התקשורת שדחקה בממשלות ישראל להיכנע לחמאס, כאשר שללה כל דרך פעולה אחרת נגדו, והיא אפילו עשתה שימוש ציני בהוריו המסכנים של נחשון וקסמן. הרוצה בשלום ייכון למלחמה, והדוחף לשלום עם ארגונים בעלי אידיאולוגיה נאצית, יזכה למלחמה שלעומתה "עופרת יצוקה" היא ישיבת מפצחי גרעינים.
כמו בכל העולם המערבי, התקשורת הישראלית מנסה להכתיב מדיניות, ולא רק לדווח אודותיה. התקשורת פועלת על-פי חוקיות ברורה נוכח המציאות המזרח-תיכונית. כל תחזית שלה מתבררת כשגוייה ואף הפוכה למציאות. החוקיות כה ברורה, עד שאפשר לחזות לפיה את העתיד: צפה לתוצאות הפוכות מאלו שמנבאים אבירי התקשורת. התקשורת מאוחדת בתחזית של חלוקת הארץ לשתי מדינות שיחיו בשלום זו לצד זו. לכן המציאות תהיה סיום הכיבוש הערבי של ארץ ישראל אגב מלחמה רבת נפגעים, בעיקר בעורף הרך של מדינת תל אביב. מי שאינו מאמין, שישאל את הנייה- אחמדינג'אד-נסראללה-קרדאווי. |
