זה דבר שנשגב מבינתי: כל אותם אזרחים ישראלים המגנים את המחאה ומתקיפים את מארגני המחאה מכל כיוון זדוני אפשרי. מה בדיוק כואב לאלה שאינם מרוצים מהמחאה ומגמותיה? האם ראשי המחאה ואלה היוצאים להפגין משתמשים בכספם? גוזלים מזמנם? פוגעים בזכויות האזרח שלהם? מזיקים להם נזק בלתי הפיך? האם המגנים את המחאה מפחדים מכל שינוי ולא חשוב כמה דברים בלתי ראויים מתרחשים במדינה העיקר לא לשנות שום דבר? או שמפחדים שהליכוד ייפול, או קדימה תקרוס, או ישראל ביתנו או ש"ס, או שכולם יחד חלילה יפסידו קולות לטובת איזה מועמד חדש.
אתמול ראיתי בערוץ עשר את קרן מרציאנו, כתבת כלכלית בינונית, מסתובבת בכיכר רבין עם מיקרופון ודולה את אחד ממנהיגי המחאה. המנהיג הצעיר, אלמוני לפני חודש יולי האחרון, לא חי מהמסים שקרן ואני משלמות למדינה, ה"מנהיג", לא ניצל עדיין הזדמנות להפיק טובות הנאה מ"מנהיגותו", כל מה שעשה הוא להקדיש מזמנו מכוחותיו ומהאנרגיה שלו (ובוודאי שינה לחלוטין את הלו"ז הפרטי שלו ואת אורח חייו מאז יולי 2011). בינתיים הפקת טובות ההנאה היא ממנו והלאה וכל מה שהוא עושה זה ניסיון לשפר את מצבו של ציבור מקופח.
הכתבת, קרן מרציאנו הנ"ל לא פסקה מלהתקיף את המנהיג הצעיר, בעוקצנות ולעג, חזרה על המילים: "נו זאת כל ההפגנה סך הכול עשרים אלף ?אתה לא חושב שלא הייתם צריכים לעשות הפגנה בכלל? ואתם לא מוכנים לקבל שום הצעה של טרכטנברג ויש לכם רק דרישות" וכו. קרן היקרה יתכן ואת מרוצה מן המשכורת שלך ומן המגורים שלך וממחירי המזון ברשתות השיווק, ממחיר הדלק שלך ומהחשמל שאת משלמת, אבל לידיעתך, יש אנשים שלא מרוצים ויש אנשים שקשה להם כי הם מגדלים משפחה ויש להם הוצאות שעולות על ההכנסות שלהם. יתכן ולא חווית את זה או שאת חושבת שתפקידך ללעוג למי שמנסה לשפר כאן את הצדק החברתי (בטח רעיון מגונה בעיניך).
עכשיו, יש לא מעט כותבי כתבות במדיה המספרים לנו כי המחאה רק מזיקה למשק הישראלי. נכון, תנובה משקיעה כרגע הרבה פחות בפרסום במדיה, נקווה שהיא גם מרוויחה פחות על חשבוננו.
נוחי דנקנר נאלץ למכור (איזה מסכן) את שופרסל עבור סכום עתק ושואף להרוויח בחו"ל את מה שהוא מפסיד בארץ (לדעתי הוא הפסיד כסף גם באירופה עם נפילתו של בנק קרדיט סוויס, ממנו רכש אחוזים רבים בעבר). כאשר יהיה לי זמן פנוי מלדאוג לזקנים בשיראל, ליוצאי השואה החצי-מתים, לילדים רעבים, אולי אתפנה לבכות את צרותיו של דנקנר. כאשר
יצחק תשובה טייקוננו האהוב קנה את מלון פלזה בניו-יורק ועוד כמה בנינים חשובים במנהטן ועוד אדמות ברחבי ארה"ב כדי לבנות שם דירות שעכשיו אין להן ביקוש, כולם חשבו שהוא איש עסקים מזהיר. היום, משום מה הוא חייב שלושה מיליארד שח לבעלי חובו שקנו אגחי"ם ממנו, שהוא אינו ממהר להחזיר לה את החוב. באמת נורא עצוב.
מה קרה ש"כולם" דואגים לטייקונים, שכולם מפחדים שהם יצאו לעשות עסקים בחו"ל, כאשר בדרך כלל "כולם" מספרים לנו כמה קשה לעשות עסקים בחו"ל כי יוון קורסת וגם פורטוגל, ספרד, איטליה ומי לא (רק אנחנו לא קורסים ומצטיינים בכלכלת-על). מה עשו לחלק מאנשי התקשורת המגיבים בשם פוליטיקאים ובעלי הון אנשי המחאה? האם התוצאות שנראות לעין עד עכשיו לא מוצאות חן בעינכם? או שלא מוצא חן בעינכם שאנשים שאינם שרים בממשלה או חברי כנסת נבחרים (כלומר מורמים מעם) הצליחו לעשות משהו, להזיז משהו, לעורר משהו, ליצור דפוס חדש של התנהגות אצל אזרחים שהסכימו עד חודש יולי האחרון עם כל מחיר, עם כל גזירה, עם כל עלייה במחירי דלק חשמל קוטג וכו שהסכימו לשלם הון תועפות ל"חינוך חינם" משך שנים ארוכות בלי להתקומם.
האם קרן מרציאנו המייצגת את העיתונאים המכסחים את מנהיגי המחאה (בעיקר את
דפני ליף, שחוטפת את כל הריקושטים, משום מה... נמתין למחקר שיעשה בעתיד, על מחאת הצעירים ואולי נבין למה) הייתה שואלת את השאלות הלועגות ששאלה את המנהיג הצעיר , שענה לה בסבלנות ונימק כל תשובה - את השר ישראל כץ שעבודתו כשר התחבורה מצטיינת ברשלנות, חוסר הישגים, עליבות של תוצאות בתחום הפוגע יום יום בעשרות אלפי אזרחי ישראל שלא רואים את התקווה לשינוי? לא!!
אולי אסור להתקיף שר? כי הרי הוא נבחר על-ידי ראש הממשלה והרי הוא איש מפלגה (ועוד איזו מפלגה?) ובכלל השר הוא חשוב כי הוא חי על חשבוננו חיים של כבוד והוא לא סתם איזה ארחי פרחי שמתנדב למחאה למען צדק חברתי.
האם הישראלים שונאים את הישראלים העניים ואוהבים רק עשירים ובעלי משרות בכנסת ובממשלה? יש מקום לסברה שבדיוק כך. מי שיש לו כסף מעניין את כולם וזוכה בהערכת הרוב. מי שלא זכה והוא עני וקשה לו ל"גמור את החודש" וחי בדירה שכורה ונוסע באוטו מצ'וקמק שאינו מרצדס נחשב כקליפת השום.
עד כמה שברכתי היא בעלת ערך כלשהו אני מקווה שמנהיגי המחאה שגורמים לי ולעוד כמה אזרחים תחושת גאווה ותקווה, יקבלו את ברכתי, שיהיה להם כוח להתמודד מול רפי הרוח ומעריצי הטייקוניזם ואלה שהדרך היחידה שנראית להם היא הדרך הקודמת, ללא חלילה שום שינוי!
