לאחרונה פסק בין הדין הארצי לעבודה שתי פסיקות אשר בשתיהן הוא אסר על הרופאים המתמחים להתפטר וזאת על-אף שהגישו התפטרות בכתב ומראש. הטיעונים של בית המשפט אינם חשובים היות שכל התפלפלות משפטית לא יכולה לפסוק בניגוד להגיון הבסיסי של בני אדם וגם אם כך תעשה, סופה להתבטל מהעולם.
טוב עשה בית המשפט העליון בשבוע שעבר שלא התערב בפסיקות של בית הדין הארצי לעבודה וקבע שכל מתמחה כפרט יכול להתפטר, ואין המדינה יכולה להחזיק אותו כעבד נרצע.
השאלה העומדת לדיון היא האם באמת נשיאת בין הדין הארצי לעבודה ושאר השופטים בהרכב חשבו שיוכלו למנוע מאזרחי המדינה שמאסו במקום עבודתם להתפטר. התשובה על-פי הפסיקה הכפולה כי אכן כך חשבו להם שופטי בית הדין לעבודה ואילו לנו נותר להרהר כיצד קרה הדבר.
האם שופטי בית הדין לעבודה נטולי כל הגיון במיוחד בבית דין שרגיל לגשר ולחבר בין צרכים ורצונות של מעסיקים ועובדים. או אולי הגיון יש לשופטים הנכבדים אבל עמוד שדרה חסר להם ולא עמד להם כוחם מול הלחצים של גורמי השלטון שרצו להמשיך ולהחזיק במתמחים במצבם הנוכחי לנצח.
כך או כך חוסר הגיון או חוסר עמוד שדרה, ישועה לא תצא לנו העובדים מערכאה זו.
