לא אשכח איך הגעתי לפקיד של סלקום בסניף בבני ברק לפני כשלוש שנים ואמרתי לו שבחרתי להצטרף למשפחת סלקום אחרי שהתאכזבתי מהחברה הקודמת [שבדיעבד ובהשוואה לסלקום היא חברה מעולה].
הפקיד השיב לי פחות או יותר במילים אלו: "טוב, אז עכשיו אנחנו נדפוק אותך". ומיד אחרי שהסתכלתי עליו בתדהמה הוא הוסיף את המילה: "סתם" [אך עם הזמן גיליתי שלא היה זה סתם]. הוא הציע לי שני מכשירים כאשר המכשיר השני בחינם.
אמרתי לו שאין לי מה לעשות עם שני מכשירים והוא השיב לי שחבל לוותר ומה אכפת לי אם זה בחינם?
אני בשלי המשכתי להתעקש כמה פעמים שאין לי מה לעשות עם שני מכשירים, והוא הסתכל אלי כאילו נפלתי על הראש: מה? מציעים לך בחינם ואתה מסרב לקחת? אז השתכנעתי ויצאתי כעבור כמה דקות עם שני מכשירים ביד וכאב ראש אחד [לעתיד].
עברו כמה ימים וקיבלתי חשבונית, וגיליתי לתדהמתי כי אני משלם גם עבור המכשיר השני. לא כמו שאני משלם על המכשיר הראשון, אך משלם [ולא על השיחות שעליהם ברור היה לי שצריך לשלם].
כל עניין החשבונות הם בעיני סינית, כך שאינני זוכר על מה בדיוק נדרשתי לשלם אך כנראה שהמכשיר השני היה באמת בחינם והתשלום היה רק על התוכנית או השירות או משהו בסגנון הזה.
להזכירכם: הדגשתי כמה פעמים שאין לי צורך בשני מכשירים. וכשאומרים חינם ומה אכפת לך ואיזה פראייר אתה, אז אפילו לשלם בסוף שקל זה מאוד מרגיז.
התשלום הקטן, הטרטור הגדול
התשלום הנוסף לא היה רציני. הפקיד אולי חשב שבשביל משהו כמו חמישה עשר או עשרים שקלים כל חודש אף אחד מהלקוחות לא יתרגש. אך כשמזלזלים בלקוח אי-אפשר לדעת היכן זה יגמר וכך גם היה.
פניתי כמה פעמים לחברה, גם בטלפון וגם בכתב, אך כמובן שזה לא עזר. אפילו לא זכור לי שהובטח בירור ונזיפה בפקיד הסורר [שיתכן אפילו שקיבל צל"ש]. הם מבחינתם מכוסים בחתימה שלי על מאות ואלפי מילים הכתובים בכתב קטן שגם אם הייתי קורא אותו וודאי הייתי מסתבך ומתבלבל וחותם בעל כורחי.
החלטתי שאינני יכול לתת אמון בחברה הזו. דין פרוטה כדין מאה, ומי יודע היכן הם יעבדו עלי בהמשך. החלטתי שיותר אינני צורך את שירותם. המשכתי לדבר עם החברה הקודמת איתה עוד הייתי קשור ונאלצתי במשך כשלוש שנים לשלם את הסכום הקבוע על החזקת מכשירי הסלקום מבלי שנהניתי אפילו ממכשיר אחד, כאשר אחרי כמה חדשים עלה לפתע מחיר החזקת המכשירים בעשרה שקלים [כמדומני, אבל לא פחות] מבלי שאמרו לי זאת מראש כבחתימת העסקה, ובתמיכה הטלפונית של החברה הרגיעו אותי שלא תהיה העלאה נוספת של המחיר, אך בכל מקרה כבר הבנתי שאני בקשר עם נוכלים ואי-אפשר לדעת מה צופן העתיד.
הדרישה: תגיע לסניף
בחודשים האחרונים קיבלתי את תלוש החשבון בהתרגשות: חשבון מספר 33 מתוך 36, חשבון מספר 34 מתוך 36 ולבסוף... לא יאמן!!! חשבון 36 מתוך 36, כמעט יצאתי לחגוג באיזו מסעדה טובה, אך פתאום התעורר אצלי החשד שאולי אינני יכול עדיין לברך על המוגמר, הרי בעסק עם נוכלים מדובר ולכן צלצלתי לחברה לשאול אם באמת הכל הסתיים, והתשובה הייתה שאני חייב להגיע לחברה כדי לחתום על טופס סיום ובינתיים אני ממשיך לשלם כל יום שהחשבון קיים באופן יחסי.
קצת קשה למצוא זמן להגיע לסניף. שינוי תוכנית למסלול אחר באותה חברה הרי ניתן לסגור טלפונית, למה את טקס הגירושים לא? אך בסופו של דבר הגעתי לסניף וחיכיתי זמן ממושך עד שהגיע התור שלי [במהלך השהות הממושכת בסניף נזכרתי בפקיד ששיקר לי והחתים אותי על החוזה והתעצבנתי כי ידעתי שאני משלם זמן יקר ואנרגיה בגללו].
כשהגעתי כולי נרגש לפקיד הוא הוציא לי את תופס השחרור מהכלא של סלקום, אך אני כבר הפכתי לחשדן ופחדתי לסמוך מבחינה משפטית על הנוסח הרשום שם, לכן הוספתי במילים שלי שחתימתי היא אך רק על כך שהפרטים האישיים שלי נכונים ועל-כך שאינני מעוניין יותר בשירותים של סלקום. ליתר ביטחון שאלתי את הפקיד אם זה בסדר והוא אישר שהכל תקין, ותוך יומיים או שלושה [לא זוכר] אני יוצא מסלקום סופית. ניסיתי לצאת יפה ואמרתי לפקיד שהכעס והחשדנות שלי איננה כלפיו באופן אישי, לחצתי לו את היד ויצאתי.
המכשיר לא נותק ועל כל יום נוסף צריך לשלם
כעבור יותר משלושה ימים ביקשתי ליהנות מהמילים: "סלקום שלום, קו זה אינו מחובר", ולכן צלצלתי אל מספר הטלפון ממנו בקשתי להתנתק, אך הגעתי לתא קולי. מעט עצבני ויגע צלצלתי לחברת סלקום שאחרי זמן רב של בירורים טענה בפני הפקידה שלא הגיע אליהם שום טופס סיום עסקה ושאני צריך שוב להגיע לסניף. כמובן שטענתי בפניהם שוב שכל הקשר שלי עם החברה במשך כל השנים הוא באונס גמור ושכבר הוצאתי זמן יקר על הגעה לסניף. הם הרגיעו אותי בכך שניתנת לי האפשרות לקבל טופס סיום חוזה בפקס או בדואר. כיוון שלא היה לי פקס ביקשתי שישלח לי טופס בדואר שבינתיים עוד לא הגיע, וכמובן שאני מחויב להמשיך לשלם לסלקום על כל יום שעובר [מעניין אם הם היו מאבדים את הטופס לו היה זה טופס הרשמה לשירות ולא טופס ניתוק?].
מעורכי הדין של סלקום אני מפחד, אחרת מזמן הייתי נותן הוראה לבנק לא להעביר אליהם תשלומים.
צדק סלולרי
בקיצור, בזמן שכולם מדברים על צדק חברתי ניתן לחוקק כמה חוקים שיחסכו כסף רב לציבור מבלי להוציא שקל אחד מהמדינה למשל: לקצר ניסוח של חוזים [בעיקר מסוג זה] למינימום שבמינימום בכתב ובגודל קריא [למה צריך חוזה ארוך מדף בודד אחד?] ולחייב את הסניף להקליט את השיחה עם הלקוח וששיחה זו תהיה מעין עותק נוסף של החוזה, בדיוק כפי שנעשה היום כאשר אדם מבקש להזרים בהלוואה מ
בנק הפועלים כסף לחשבון באמצעות הטלפון שמקליט את השיחה, ואני מניח שהשירות קיים גם בבנקים אחרים, ובדיוק כפי שניתן לעבור ממסלול אחד למסלול אחר בתוך החברה הסלולרית באמצעות הטלפון מבלי שתצטרך לחתום על חוזים מנופחים כך ברור לי שאין צורך של ממש בחוזים שנראים כמו ספרים של דוסטוייבסקי. חבל שרק חברות הטלפון הסלולרי יכולים להגן על עצמם מפני הלקוח הרש בעוד אנו חסרי עונים מול אותם הענקים. אולי לכם הקוראים ישנם רעיונות נוספים?
