ובכן אין שום סיבה שדפני, וסתיו, וחבריהם המשקיעים לטענתם מזמנם בקידום הצדק החברתי בישראל - ירעבו ללחם.
אם העסקנות הציבורית הופכת להיות עיסוקם העיקרי, ודאי שראוי שיקבלו שכר לעמלם, כל עוד אנשים אשר הצדק החברתי יקר להם, ישלמו.
הם עובדים עבור ציבור, הם זכאים לשכר מאותו ציבור, לפחות שכר מינמום.
אך על דבר אחד מרכזי חייבים הם להקפיד, על שקיפות.
מי משלם, כמה משלם, ומתי, שמות ברורים, נתונים ברורים.
מי מקבל, כמה מקבל, ומתי, שמות ברורים, נתונים ברורים.
כי על-פי המשלמים יידע הציבור אם מדובר במימון מקומי או מימון זר, מימון צבוע באדום, ירוק או כל צבע אחר, או מימון של תומכי אמת בצדק חברתי מקרב הציבור בישראל, ועל-פי המקבלים, הסכומים והמועדים נדע כולנו אם הצדק החברתי ממומש, בראש ובראשונה במשרדי העמותה, אם אכן עוסקים אנו בצדק חברתי או לחלופין עוסקים אנו בחבר צדקני.
את הנהלת החשבונות שלהם, חייבת העמותה הנמצאת (על-פי הפרסומים) בשלבי רישום, לנהל באינטרנט, מהשקל הראשון, בשקיפות מלאה, עם פירוט סכומים ושמות, כך שכל אזרח, בין אם הוא מחוסר בית מג'סי כהן, ובין אם הוא טייקון גאז מקיסריה, יוכל לשפוט אם אנו עוסקים במחאה חברתית אמיתית או שמא המחאה החברתית היא רק קרדום לחפור למעמקי האנארכיה, שנאת ישראל והנהנתנות.
כי מהפכה מתחילה מבית, המהפכנים חייבים לקשוט עצמם טרם קושטים אחרים, ואם אכן יעשו כן, יראו ברכה בעמלם.
ושתיקה במקרה כזה, חוסר שקיפות, או אפילו חוסר שקיפות חלקית, דינם כהודאה.
