מדינה משוגעת

"הניסוי הסודי", קוראת הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות, שמוקדשת לגילויים על תוכנית הגרעין האירנית שצפויים להיכלל בדוח סבא"א שיפורסם השבוע. העיתון, שנתן את האות להצפתה של סוגיית התקיפה הישראלית באירן אל מרכז סדר היום הישראלי בשבוע וחצי האחרונים, ממשיך בכך את קו העמימות הגרעינית שלו: הבמה המרכזית ניתנת לעדויות התקדמותה של אירן לפצצה, אולם המסר הכולל של העיתון הוא כזה המתנגד לרעיון התקיפה. איתמר אייכנר ובנימין טוביאס מדווחים בעמוד 8 על "פרטים שדלפו מהדוח". בין היתר, מדווח כי "הגילוי המשמעותי ביותר הוא צילומי לוויין שחשפו את קיומה של מכלית פלדה בבסיס הטילים פרצ'ין, ממערב לטהרן. בסבא"א סבורים שהמכלית, שגודלה כאוטובוס, משמשת לניסויים בחומרי נפץ הנחוצים ליצירת פיצוץ גרעיני". עוד בדוח: ראיות מעשר מדינות שאירן מפתחת מרכיבים לפצצה ועדויות משני "מקורות" שסייעו לאירן לפתח ראשי נפץ גרעיניים. אייכנר וטוביאס מדווחים עוד כי שר החוץ האירני טען שהנתונים בדוח מפוברקים "כמו אלה שנתנו לארה"ב תירוץ לכבוש את עירק". "את מה שצפויה סבא"א לחשוף סוף-סוף השבוע גילה 'ידיעות אחרונות' לראשונה כבר לפני חמש שנים", מציין רונן ברגמן בטור פרשנות נלווה ומצטט דיווחים שפורסמו בעבר בעיתון על הניסויים בבסיס בפרצ'ין. לדבריו, "צילומי לווייין מפלילים" שפורסמו לפני חמש שנים בעיתון, יכללו בדוח שיתפרסם השבוע. לצד הדיווח על הגילויים, ממשיך העיתון לצדד בהפעלת סנקציות או בלחץ על המערב לפעול באירן, ולא בדרישה מהממשלה הישראלית לתקוף את תוכנית הגרעין האירנית. הגילויים בדוח ממוסגרים כ"נקודת המפנה לסנקציות חסרות תקדים". כך גם מצוטט "גורם מדיני בכיר". אותו גורם מעלה, לחלופין, אפשרות של לחץ על ארה"ב ובריטניה "לבחון אופציה צבאית". בראש עמוד השער, לצד הכותרת הראשית, תמצית מאמר מאת איתן הבר, בזכות הדיון הציבורי על תקיפת אירן. בהארץ מדווח בהרחבה יוסי מלמן על הממצאים הצפויים להיכלל בדוח סבא"א, וזאת על סמך "הדלפות לתקשורת הבינלאומית של מקורות דיפלומטיים – לרוב שם קוד לפקידים בכירים בסבא"א", כהגדרתו. מלמן מציין כי "ארצות הברית, המערב וישראל מקווים שהחומר החדש ישכנע את רוסיה וסין להצטרף ליוזמה להטיל עיצומים חדשים ותקיפים יותר במועצת הביטחון של האו"ם על אירן, אך ספק רב אם זה יקרה". הכותרת הראשית של העיתון, אותה מספק ברק רביד, עוסקת בביקור שר ההגנה האמריקני ליאון פאנטה בישראל. על-פי הדיווח, פאנטה, שביקר פה בחודש שעבר, דרש התחייבות מראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק שישראל לא תפעל נגד מתקני הגרעין של אירן, מבלי שתתאם זאת מראש עם ארה"ב. "גם ברק וגם נתניהו התחמקו מלהשיב בצורה ברורה", מדווח רביד, "והשיבו בצורה מעורפלת וכללית בלבד". בידיעה המלאה, המתפרסמת בכפולה הפותחת של העיתון, מרחיב רביד וכותב על שתי אסכולות לפירוש חוסר הנכונות של נתניהו וברק להתחייב שלא יפעלו באירן בלי תיאום עם האמריקנים. לפי האסכולה הראשונה, "ההתחמקות של נתניהו וברק משאלותיו של פאנטה נבעה מכך שישראל אכן מתכננת פעולה צבאית נגד אירן ללא תיאום עם ארה"ב". לעומת זאת, לפי האסכולה האחרת, "המסרים שמקבלת ארה"ב מהדרג הביטחוני הם אלה שמשקפים את המציאות, בעוד שהערפול שמגיע מכיוון הדרג המדיני נועד להפעיל לחץ על הממשל האמריקני, כדי שזה יגביר את לחצו על אירן". אלה שאלות מרכזיות גם עבור הישראלים – האם האיומים בתקיפת אירן נועדו להפעיל לחץ על ארה"ב או להכין את דעת הקהל בישראל לתקיפה ממשית? האם הקמפיין הנרחב למניעת תקיפה ישראלית באירן אינו אלא נשק נוסף במטרה להפעיל לחץ על ארה"ב? האם בסופו של דבר יתכן מצב שבו מסע ציבורי נרחב שלא נועד להתממש בתקיפה ישראלית מתחיל שרשרת של פעולות שבסופה תקיפה ישראלית? "האופי ההיסטרי של הוויכוח המטורף שפרץ לפתע אצלנו, פוגם לדעתי בהרתעה הישראלית מול האירנים ומגביר את מוכנותם", טוען עמוס גלבוע במדור הדעות של מעריב. "להערכתי, גם אם אין שום כוונה ישראלית לתקוף לבד את אירן, ההרתעה מול אירן חייבת להיות טוטאלית. הדימוי ההרתעתי שלנו כלפי אירן צריך להיות כזה שבמצבים מסוימים אנחנו נהיה 'מדינה משוגעת', כפי שכבר הוכחנו בעבר ושמנהיגי אירן יבינו זאת היטב". את גדעון לוי, עמוס גלבוע כבר שכנע. במדור הדעות של הארץ כותב לוי: "בטהרן, כך משננים לנו השכם והערב, יושבת הנהגה 'מטורפת', שעלולה לטרוף את הקלפים. לכן מאיימת ישראל להפציץ את אירן מבעוד מועד, וישראלים רבים אפילו בעד. אלא שהדיון שמתקיים עכשיו ברצינות מבהילה באפשרות להפציץ את אירן, מעלה את החשד שדווקא כאן, בישראל, הטירוף הוא שחוגג. הטירוף האירני עוד טרם הוכח; זה הישראלי כבר מתגולל בראש חוצות".

הכותרת הראשית במעריב שאובה מראיון שהעניק יו"ר ההסתדרות עופר עיני לכתב יובל גורן: "ישראל לא תקרוס אם יהיו פחות עובדי קבלן". ארבעת העמודים הפותחים של העיתון מוקדשים לעובדי הקבלן ולאפשרות שההסתדרות תשבית מחר את המשק בדרישה לשיפור תנאי העסקתם. שני האחרונים מתוך ארבעת העמודים מוקדשים לראיון עם עיני (נראה כי ירד לדפוס בחופזה – חסרה בו השורה האחרונה). עיני מזכיר את הפחדות האוצר על נזקים למשק לפני העלאת שכר המינימום – שלא התממשו, דוחה את הביקורת כי מניעיו פוליטיים-הסתדרותיים ("כל אלה שהמאבק הזה נוגע בהם לא מצביעים עבורי") וטוען כי המעסיקים הפרטיים מסכימים לדרישה לשנות את תנאי ההעסקה של עובדי הקבלן ואילו אנשי האוצר "הפחידו את ראש הממשלה" עד שהחליט להתנגד למהלך. ידיעות אחרונות, שביום שישי התעלם מהגורם (הרשמי) לשביתה והתמקד רק בנזק הצפוי לציבור הרחב, משנה את גישתו מן הקצה אל הקצה ומקדיש היום את כל נפח הסיקור לעובדי הקבלן עצמם. דוד רגב עונה על השאלה "על מה השביתה?" וכותב כי בישראל עובדים 400 אלף עובדים ש"שכרם נמוך בהרבה בהשוואה לעמיתיהם לעבודה, הם פעמים רבות לא מקבלים את הזכויות המגיעות כחוק, ובעיקר – נתפסים כשקופים". אינפוגרפיקה מספקת מידע על אחוזי עובדי הקבלן במשרדי הממשלה השונים (35% במשרד השיכון, 31% במשרד הפנים, רק 5% במשרד התמ"ת, לדוגמה). עמוד שלם מוקדש לשלושה עובדי קבלן. מתי סיבר כותב על מרי ונסובסקי, שמועסקת בקבלנות כבר 18 שנים כמפקחת ניקיון. תמר טרבלסי-חדד כותבת על עינת אברהמי שמועסקת בקבלנות כמורה לאזרחות, ודוד רגב כותב על אורלי דבוש, שמועסקת בקבלנות כמטפלת בהוסטל. "יש פתרון בלי שביתה", מכריזה הכותרת של מאמר המערכת בעיתון הארץ, אבל תוכן המאמר לא מצדיק את ההכרזה. לפי מערכת הארץ, "הפתרון למצב הוא טיפול יסודי בעובדים אלה [עובדי הקבלן]". יפה, והפתרון לסכסוך הישראלי-פלשתיני הוא הסכם שלום כולל. כיצד מציע הארץ לבצע טיפול יסודי בעובדי הקבלן? מאמר המערכת משיב: "על עופר עיני ויובל שטייניץ להתיישב למשא-ומתן ולהגיע להסכם, שישפר את שכר עובדי הניקיון והאבטחה, ואף ייתן להם זכויות סוציאליות מלאות כולל הפרשה לפנסיה. כמו-כן על המדינה להקים מנגנון אכיפה רציני, שידאג לקיום אותו הסכם. כאשר זה יקרה, השביתה שמתוכננת למחר תהפוך למיותרת". מחר במאמר המערכת של הארץ, הסבר כי אם ישראל והרשות הפלשתינית יתיישבו למשא-ומתן שיפתור את בעיות הגבולות והפליטים, האינתיפאדה הבאה תהפוך למיותרת. עוד לפני שמאמר המערכת מציע להגיע להסכם בלי להשבית את המשק, הוא מסביר מדוע בכלל יש צורך בעובדי קבלן. "ליבת העסקים של משרד החינוך היא הוראה, ולכן את המורים הוא מעסיק באופן ישיר, כדי שיוכל לקבוע את דרך עבודתם. אך כדי להתייעל ולחסוך, המשרד קונה מחברות חיצוניות (מיקור-חוץ) שירותי ניקיון, אבטחה, הסעדה, מחשוב, הפקת תלושי שכר וכדומה". "למשרד יש הרי כושר ניהול מוגבל", נכתב, ממש כטענת משרד האוצר, ולכן הוא נאלץ לשכור עובדי קבלן ("תופעה שמקובלת בעולם המערבי"). עוד מוזכר כי "ארגון ה-OECD רואה אותה באור חיובי. אצלנו התופעה קיבלה ממדים נרחבים, משום שההסתדרות וועדי העובדים במגזר הציבורי אינם מאפשרים גמישות ניהולית כלשהי בנושאי כוח אדם. אי-אפשר לשנות, להזיז, לנייד להחליף או לפטר במגזר הציבורי". עמדה זהה ניתן למצוא במדור הדעות של מעריב, במאמר מאת נציב שירות המדינה לעבר שמואל הולנדר. זה אותו הולנדר שכיכב ב(עוד) דוח של מבקר המדינה, שיצא בשבוע שעבר וחשף כיצד הנציבות מאפשרת פטור ממכרז בניגוד לנהלים, ממנה עובדים שלא עומדים בתנאי הסף ומעסיקה עובדים במשרות שאין קשר בינם לבין תיאור התפקיד שלהם. לא מדובר בעובדי קבלן כמובן, אלא בעובדי לשכת ראש הממשלה. "כמובן שיש משהו מגוחך בהקפדה על גמישות ניהולית דווקא ביחס לעובדי ניקיון", כותב סבר פלוצקר ברשימה המתפרסמת במוסף "ממון" של ידיעות אחרונות. "[...] גם התפיסה לפיה שמירה על ניקיון במשרדי הממשלה, במיוחד אלו המקבלים קהל, אינה חלק בלתי-נפרד מליבת העיסוק של המגזר הציבורי אינה נכונה". גם לפלוצקר יש פתרון: "הממונה על השכר באוצר יאפשר לכל משרד הזקוק לכך לפתוח מחלקה לניקיון. המחלקה תוכל להעסיק עובדים בחוזים מיוחדים ארוכי-טווח, עם 'גמישות ניהולית', שיהפכו כעבור כמה שנים לקבועים". אבל לא כל עובדי הקבלן הם עובדי ניקיון, כפי שמזכירים לנו הבוקר חלק מהעיתונים. בידיעות אחרונות, כפי שנכתב לעיל, שניים מתוך שלושת עובדי הקבלן לדוגמה אינם עוסקים בניקיון. ובעוד מאמר המערכת של הארץ מסביר כי "ליבת העסקים של משרד החינוך היא הוראה, ולכן את המורים הוא מעסיק באופן ישיר, כדי שיוכל לקבוע את דרך עבודתם", במעריב מדווח עמרי מניב כי 15 אלף מורים בישראל מועסקים על-ידי כ-600 חברות כוח אדם. לפי דיווחו המורים "נשכרים לפי שעה, ללא ביטחון תעסוקתי ובלי לקבל שכר במהלך החופש הגדול או בימי החגים. בכל סיום שנה, העסקתם מסתיימת ומתחדשת רק בחלק מהמקרים". כ-1,700 מורים המועסקים בפרויקט היל"ה לא מקבלים את שכרם אם התלמידים לא מגיעים לשיעור. בהארץ אין הבוקר ניסיון להאניש את עובדי הקבלן, כפי שעשו ביום שישי. בכל זאת נכתב בעיתון על עובדת ניקיון אחת. היא מוגדרת כ"עובדת הניקיון היקרה ביותר בעולם", וסיפורה מובא בראש השער האחורי של הארץ, בידיעה מתורגמת מאת הלן פיד, כתבת ה"גרדיאן". על-פי הדיווח, עובדת ניקיון במוזיאון אוסטוול בדורטמונד, גרמניה, גרמה נזק ליצירת אמנות מודרנית ששווייה כ-690 אלף לירות שטרלינג. העובדת, ששמה לא מוזכר, הגיעה למסקנה כי פסלו של האמן הגרמני מרטין קיפנברגר, "כשמתחיל לטפטף מהתקרה", מלוכלכת ולכן החליטה לנקות אותה. כתוצאה מכך הפסל ניזוק באופן בלתי הפיך. לפי גרסת דוברת המוזיאון, "עובדי הניקיון קיבלו הוראה לשמור על מרחק של 20 סנטימטרים לפחות מיצירות אמנות, ואולם לא ברור אם האשה – שעבדה מטעם חברת ניקיון – שמעה את ההנחיות".

הכותרת הראשית של "ישראל היום" מצטטת ממכתב שכתב מהשבי רון ארד: "תמי, אני עוד אחזור". גם כל הכפולה הפותחת בעיתון מוקדשת לציטוטים ממכתביו, שייחשפו השבוע בתוכנית "עובדה". "טרם נרגעו הלמות הלב מחזרתו של גלעד שליט לביתו ולחיק משפחתו, והנה הן מעלות שוב את קצבן לקראת חשיפתו המלאה של יומן השבי שכתב רון ארד", כותבת חגית רון רבינוביץ' בטור נלווה, שנותן את הטון, שלא לומר הקצב, לסיקור כולו: רגשנות טהורה. גם ידיעות אחרונות מקדיש את הכפולה הפותחת כולה לכתבי רון ארד בשבי, ובמעריב מוקדשת להם מרבית כפולת האמצע. הארץ מדווח עליהם בקצרה בתחתית עמוד השער (עם המשך קצרצר בעמוד 12 של העיתון). "אני מדמיינת את גלעד יושב בביתו החמים מול הטלוויזיה וצופה בכתביו של ארד", כותבת רון רבינוביץ' ב"ישראל היום". "מה עובר לו בראש? מה עובר בראשם של הוריו? איך מכל עם ישראל, שליבו יתכווץ לשמע המילים, הוא יכול להזדהות לחלוטין עם רון ארד ולהרגיש עד כמה הוא בר מזל שסיפורו הסתיים בטוב למרות הדרך הקשה והמורכבת. מילותיו, אם תהיינה שכאלו, תהיינה מילים של תיעוד ופרספקטיבה. לא של החמצה וכאב גדול". בידיעות אחרונות מדווחת נחמה דואק כי במהלך שביו בידי חמאס בעזה כתב שליט על חוויותיו על דפים מעטים שנתנו לו שוביו. כמו-כן צייר שליט את מפת היישוב מצפה הילה ושחזר את שמות המתגוררים בכל בית ובית והדבר סייע לו לשמור על שפיותו. עוד מדווחת דואק כי "גלעד היה כלוא במרתף, אבל שוביו רצו שיישאר במצב פיזי טוב ולכן הכניסו לו הליכון לתא – שעליו עשה פעילות גופנית". "היה לנו דיון גדול על מה צריכה להיות השאלה הראשונה לגלעד שליט", אומר יאיר לפיד, שראיון איתו [רז שכניק] מופיע במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות, לרגל פרסום ספר המאגד את טוריו. "אמרתי שכל דבר שלא מופיעות בו המילים 'מה הרגשת'. [...] קודם כל הייתי מבקש שיתאר בפרטי פרטים איך נראה התא שבו ישב. כי חלק מתפקידה של עיתונות הוא לצייר לנו תמונות. בסוף הייתי נשבר ושואל אותו מה הרגשת. אבל רק בתור שאלה 18". תיאור התא שבו הוחזק שליט על-ידי חמאס טרם נמסר, אך במעריב מתפרסמת ידיעה מאת זוהר שחר לוי על תנאי המעצר במתקן שב"כ בפתח תקוה, וזאת בהסתמך על עתירה שהוגשה לאחרונה על-ידי המוקד להגנת הפרט לבית המשפט העליון: "תא בגודל מטר וחצי על מטר וחצי שבו מוחזקים לעתים שני אנשים במקביל, בור ספיגה המשמש כשירותים בתוך התא ומעליו דוש המקלחת, לכלוך וזוהמה, קור מקפיא ואור אדמדם שמהבהב כל היום".

בכל העיתונים מדווח על עצירת המשט בן שתי הספינות שנועד להגיע לחופי עזה. באף עיתון, למעט "ישראל היום", לא מוזכר כי בין 27 הנוסעים שנעצרו בלב ים היו גם שלושה עיתונאים. במעריב מדווחים אחיקם משה דוד ואריק בנדר כך: "נראה כי נוסעי הספינות שיצאו מטורקיה, אירופים וערבי-ישראלי אחד – מג'יד כיאל מחיפה, שמחו להיות מובלים מהים הסוער אל הנמל השקט באשדוד". כאמור, יאיר לפיד מתראיין לרז שכניק לרגל הוצאת ספר חדש המאגד מטוריו. על כל שער מוסף "24 שעות" מודפס איור הכריכה של הספר [יזהר כהן]. הראיון תופס שלושה עמודים במוסף. בין היתר לפיד מספר כי עבר מהפך מ"פוץ שמחזיק וויסקי ביד אחת וסיגר ביד השנייה" לאדם ש"מנסה לחיות יותר פשוט ויותר נקי". לדבריו זה בא "מאותו מקום שתמך במחאה החברתית". כדוגמה לכך מזכיר לפיד שהחליט לאחרונה למכור את ה-BMW שבה נהג ו"לנסוע באוטו של בני אדם". לפיד אומר "קניתי ניסאן מצוינת", אך לא מזכיר שלפי מדורי הרכילות, מדובר בג'יפ שעלותו 360 אלף שקל. ללפיד יש גם ביקורת על עמיתיו בתקשורת. התמונה שתיעדה את גלעד שליט בים, הוא אומר, "לא גילתה לציבור ולו שביב של מידע שלא היה ברשותו קודם. זו, למשל, אינה תרומה לידע הציבורי". שכניק, המשמש במקביל גם ככתב ידיעות אחרונות לענייני שלמה ארצי (הבוקר הוא מדווח באופן בלעדי בשער האחורי של קונטרס החדשות כי המתופף של ארצי, מאיר ישראל, נפל אתמול באמצע הופעה ושבר את ידו), שואל את לפיד אם הוא שותף לתחושה שכיום מבקרים אותו הרבה פחות מבעבר, ומשווה את הירידה בביקורת כלפי לפיד לתהליך שעבר של שלמה ארצי, בעל טור נוסף במוסף "7 ימים". לפיד מסכים ומסביר כי מצבו אכן דומה. "כנראה שחלק מהמבקרים התייאשו", הוא אומר. "בכלל, אני חושב שהיום יש הבנה שהרשע בעיתונות, כתקופה, הסתיים".

- בחסות האיום האירני - (קישור) - המהות ולא הסגנון - צורר דמיקולו - תגובה נורמלית - משפט מפגר