1.
בים המלל בעד ונגד הדיון הציבורי בנושא אירן והאטום נחבאת הנחת יסוד שלא עוסקים בה, אבל היא נוכחת מאז המהפך ההוא ב-77', שעה שמי שראו עצמם לא רק מנהיגיה הנבחרים של מדינת היהודים אלא מובילי ההיסטוריה היהודית, הורדו באחת מעל הבמה. מאז, הם וצאצאיהם ומשובטיהם בפוליטיקה ובתקשורת מסרבים להכיר בהנהגה הלגיטימית האלטרנטיבית שהעם בחר. מבחינת
נחום ברנע,
אמנון אברמוביץ' וחבורתם הקולנית אין באמת ל
בנימין נתניהו מנדט להכריע בהחלטות היסטוריות קשות - זולת הסכם מדיני התפור רק לפי מידותיהם האידיאולוגיות - קרי: נסיגה מלאה וחורבן היישובים היהודיים ביהודה ובשומרון. גם עובדת היות העיתונאים הללו פחות או יותר בני אותו מחזור של הנהגת המדינה הנוכחית עושה את שלה - "אלה יקבעו את גורלנו?" הם מסננים בזלזול.
כל פעולה אחרת - חשובה וקריטית ככל שתהיה - תיתקל בלחץ נגדי אדיר בתקשורת הישראלית והעולמית (
תומס פרידמן...). ועוד לא דיברנו ביחסם ל
אהוד ברק - פה מדובר בשיגעון. אפשר להבין זאת; ככלות הכל מדובר במי שהשמאל השליך עליו יהבו להשלטת סדר אחרי הטעות ההיא ב-77'. אבל ברק חשף מה שעדת חסידיו סירבו (ועדיין מסרבים) להכיר בו: היעדר פרטנר אמיתי לסיום הסכסוך. היחס אליו הוא כאל מי ששנה ופרש בחברה החרדית, או כיחס לכופרים באינקוויזיציה הספרדית. על בסיס ההנחה הפסיכו-פוליטית הזאת, מתנהל כאילו ויכוח.
2.
השביתה המתוכננת במשק: פתאום היה עופר עיני למגן עובדי הקבלן. והרי כל סיפור עובדי הקבלן התפתח בשל עיני וחבריו, בגלל ההסכמים הבלתי אפשריים שההסתדרות כפתה על המעסיקים ושבהינתנם אי-אפשר לפטר עובדים בטלנים, אי-אפשר להתייעל מבלי שחרב השביתה תונף. כך, בחסות הוועדים הגדולים שההסתדרות דואגת להם, התפתח שוק עבדים.
הנה מחשבה קונספירטיבית, לא רחוקה מהמציאות: לא מזמן אושרה העלאת תעריפי החשמל בשיעור של 4.72 אחוזים. רק באוגוסט אושרה העלאה של 10 אחוזים בשל החשש להפסקת אספקת הגז הטבעי ממצרים. אבל האספקה חודשה ועדיין התעריפים עולים. מה דעתכם על הנימוקים הנסתרים הבאים להעלאת התעריפים: "עידכון שכר המנהלים", "חידוש צי הרכב", "עלות החשמל חינם לעובדים", "אי-יכולת להיפטר מאלפי עובדים מיותרים" ועוד? מישהו מדבר על כך? ששש... עיני דואג לשקט בגזרה הזאת באמצעות חרב השביתה. כך יעלו תעריפי החשמל. קוטג' כן וחשמל לא?
3.
יום ראשון, "מה בוער",
רזי ברקאי מארח את עופר שלח. נושא השביתה נטחן אצלו עד דק. למרות שהמראיינים נוטים לטובת ההסתדרות, הם נותנים פתחון-פה מסוים לטענות הצד השני. ואז עברו לנושא הריסת המאחזים. המרואיין, השר
דניאל הרשקוביץ, ניסה לדבר על ההתיישבות והעובדה שחלק ניכר ממה שמוגדר "קרקע פרטית" פלשתינית אין לו ממש בעלים, ושיש פתרונות שכדאי לדבר עליהם - אבל המראיינים בשלהם: האם תפרוש מהממשלה או לא? שאלנו שאלה פשוטה. כן, אבל יש כאן מאות מתיישבים שחרב החורבן מונפת מעליהם וכדאי לדבר על כך. אדוני, אתה בתחנת צבא תל אביב - פה ה
מתנחלים הם יריב שיש לדון בו רק בהקשרים פוליטיים ולא אנושיים, בטח לא לעזור להם.
עוד זה מדבר וכבר הנושא הבא מוכיח שיש מראיינים בתל אביב. הוועדה למינוי שופטים מבקשת למנות שופטים לעליון. שני מרואיינים מועלים לשידור, תאומים אידיאולוגיים לשני המראיינים באולפן. האחד מגיש עתירה נגד התכנסות הוועדה, שח"ו לא ימנו שופטים בעלי השקפת-עולם שמרנית. המרואיין השני עו"ד
שלמה כהן, עבד נרצע של מחנה ביניש ו
אהרן ברק, שהמילה תעמולה קטנה ליד "ניתוחיו". כהן חזר בעיקר על מילות המפתח "מתנחלים", "דתיים", "השתלטות". עוד אמר שהשר נאמן ו
גלעד ארדן מייצגים את הימין הקיצוני (!), מצד המראיינים נשמע המהום. הם הרי תומכים בשופטים המייצגים את דעותיהם, ומה להם פלורליזם שיפוטי אם אצלם בשידור לא נשמרת אפילו מראית-עין של אובייקטיביות?
