מנהיגי המהפכה החברתית אינם מצליחים לסחוף את האזרחים, כי הם מדברים יותר מדי על נושאים ספציפיים ולא מדברים מספיק על האידיאולוגיה המשותפת של המהפכה. ההיסטוריה מראה שאידיאולוגיות חברתיות הוציאו בעבר את הציבור למאבקים, אבל כשהמאבק הוא מעורפל ואין הנהגה אידיאולוגית אז הציבור לא יודע על מה הוא נאבק, ולכן הוא לא ממהר לצאת לרחובות. המאבק הכלכלי שמתרחש היום בעקבות המהפכות הכלכליות בעולם הוא מאבק אידיאולוגי, בין קפיטליזם מתון והסוציאליזם המתון שהתאחדו נגד הקפיטליזם הניאו-ליברלי הקיצוני והחזירי, שמאיים על הדמוקרטיה המערבית כולה.
מקפיטליזם מתון לקפיטליזם קיצוני
מאז סוף מלחמת העולם הראשונה הקפיטליזם התחזק והיום זאת התפיסה הכלכלית המוכרת והנפוצה ביותר בעולם המערבי. הקפיטליזם הוא גישה כלכלית, שהתפתחה באירופה בין המאה ה-16 למאה ה-19, כאשר בבסיס הרעיוני של הקפיטליזם עומדת התפיסה האינדיבידואליסטית, כשההנחה היא שיעילות כלכלית מרבית תושג כאשר כל אדם יוכל לעשות כרצונו בקניין הפרטי שלו. המושג "היד הנעלמה" שתבע אדם סמית לעיקרון הכלכלה הקפיטליסטית החופשית, מבטה את עיקרון השיטה בצורה הטובה ביותר, כאשר ההנחה היא שככל שהכלכלה תהיה חופשית, כך הרווח לחברה כולה יגדל. מהנחת הבסיס הזאת כלכלנים הסיקו עוד שורה של עקרונות כמו מעורבות נמוכה של המדינה בכלכלה, הגבלה של המיסים שהמדינה גובה מהאזרחים, והגבלת הרגולציות של המדינה על המשק.
הקפיטליזם התפתח כאמור סביב הנחה בסיסית אחת, אבל חשוב לדעת שהוא בשום אופן לא התפתח כמקשה אחת, והתעוררו חילוקי דעות בין הוגי דעות קפיטליסטיים שונים. בעוד שהקפיטליזם המתון שנוסד לאחר מלחמת העולם השנייה תמך בהתערבות ממשלתית מוניטרית בכלכלה (החשיבה הקיינסיאנית), הקפיטליסטים הניאו-ליברלי העכשווי הוא יותר קיצוני וחסידיו מתנגדים לכל התערבות, כי הם מאמינים שהתערבות בשוק תגרום יותר נזק מתועלת (מילטון פרידמן). הקפיטליזם הניאו-ליברלי הקיצוני הזה ששורשיו מצויים בשנות ה-70 הוא שחזור של הקפיטליזם הכושל שקדם למשבר הכלכלי הגדול בתחילת המאה ה-20, ולמרות כישלון של הגישה הקיצונית הזאת, המנהיגות הפוליטית לא למדה את הלקח.
מסוציאליזם קיצוני לסוציאל-דמוקרטיה
הסוציאליזם היא גישה אידיאולוגית הפוכה, שמבוססת על העיקרון שהאדם הוא ייצור חברתי, ולכן חסידי הגישה מוכנים להקריב את טובת הפרט למען טובת הכלל. הקניין הפרטי לכן בסוציאליזם הוא לא מקודש כפי שהוא מקודש בקפיטליזם, והמדינה בעיני הסוציאליסטים צריכה להתערב בכלכלה, כדי לשפר את חייה האזרחים. כמו בגישה הקפיטליסטית גם בסוציאליזם קיים ויכוח לגבי המינון, כאשר הקיצוניים בגישה זו אימצו גישות אנטי ליברליות ואנטי דמוקרטיות, אבל רוב חסידי הגישה הם אנשים מתונים שמאמינים בכל ליבם ברכוש פרטי, וסבורים במקביל שצריך להטיל מגבלות מסוימות על השוק כדי ליצור חברה צודקת יותר.
המופע הקיצוני של הסוציאליזם הוא הקומוניזם הכושל, שדגל בשליטה מוחלטת של המדינה על אמצעי היצור, ובהלאמה מוחלטת של הקניין הפרטי. הקומוניזם כשל והיום למרות שיש מיעוט קטן שעדיין מאמין בגישה הזאת רוב הסוציאליסטים הם סוציאל-דמוקרטים, והם דמוקרטים שתומכים בעקרונות הבסיסיים של הקפיטליזם המתון.
המאבק על מדינת הרווחה
המאבק החברתי שפרץ בקיץ הוא נגד הקיצוניות, ובעד הפשרה הכלכלית ההיסטורית שהושגה בין הקפיטליזם לסוציאליזם - מדינת הרווחה. הסוציאליזם הקיצוני כשל והוכח כתיאוריה כלכליות חולה, אך גם הקפיטליזם הקיצוני שנכפה עלינו היום הוא לא פחות כושל והוא הסיבה למשבר הכלכלי הגדול לפני מלחמת העולם השנייה, ולמשבר הכלכלי העולמי שאנחנו עדים לו עכשיו.
המצב החברתי בישראל התדרדר בעשורים האחרונים, וניתן לראות שמדדי העוני והפערים החברתיים בישראל הגיעו היום לשיאים עולמיים. מערכת החינוך של ישראל מדורגת באחד המקומות הנמוכים בעולם המערבי, ההפרטה חודרת למערכת הבריאות שלנו, וחברות כוח האדם ממשיכים לעשוק את העובדים. מעבר לעוני ולפערים שנפערו בחברה הישראלית, ניתן לראות גם שבעלי ההון והחברות הגדולות השתלטו על משאבי הטבע של הציבור, והם עושקים את האזרחים בלי שהמדינה נוקפת אצבע כדי להגן עליהם.
התופעות האלה הם לא תוצר של "מצב הכלכלי", אלא תוצר של אידיאולוגיה קיצונית ניאו-ליברלית שהשתלטה על ישראל וחיסלה את מדינת הרווחה. קברניטי האוצר ובראשם ראש הממשלה הם תלמידים של הגישה הניאו-ליברלית, והם לא מאמינים בהתערבות בכלכלה. כתוצאה מכך המדיניות היא שהמדינה לא נלחמת בחברות הקבלן, לא דואגת לדיור ציבורי, לא נלחמת בתופעות ההפרטה בחינוך ובבריאות, לא יוזמת רגולציה שתגן על האזרחים, ומתעלמת מהעוני שהולך ומתפשט בחברה הישראלית.
במה האזרחים מאמינים?
האזרחים בישראל צריכים לשאול את עצמם היום במה הם מאמינים, האם הם בוחרים באידיאולוגיה הקיצונית הניאו-ליברלית שפוגעת באזרחים, מגדילה פערים ומובילה להתמוטטות כלכלית, או באידיאולוגיה חברתית מתונה שקפיטליסטים יקראו לה קפיטליזם קנסיאני, וסוציאליסטים יגדירו אותה כסוציאל-דמוקרטיה או מדינת הרווחה.
