בפרשתנו, אנו נתקלים במשפט הבא: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ, וְאֶת-הַיֶּלֶד—וַיְשַׁלְּחֶהָ. רש"י במקום אומר: אף הילד שם על שכמה שהכניסה בו שרה עין רעה ואחזתו חמה ולא יכול לילך ברגליו. זו הפעם הראשונה בה אנו נתקלים במושג "עין הרע".
מהו המושג המפחיד, עין הרע?
עין הרע הוא מושג מיסטי, לפיו גורלו של אדם מושפע מרגשי הזולת כלפיו, ובפרט מרגשי קנאה, עין הרע - אין פירוש הדבר שהעין עצמה רעה, אלא זהו רוע פנימי המוקרן דרך העין, ונובע בדרך כלל ממידת הקנאה. התופעה העל-טבעית של "עין הרע" שייכת לקבוצת התופעות ה"סגוליות". "סגולות" הן השפעות מטאפיסיות שאינן ניתנות לבדיקה פשוטה ומדויקת.
"עין הרע" מוזכרת בתלמוד ויש לה השלכות מעשיות בהלכה. דוגמה לכך נמצא בגמרא: "אסור לאדם לעמוד בשדה חברו בשעה שהיא עומדת בקמותיה" [בבא בתרא ב' ע' ב'] - ובמילים אחרות: אסור להתבונן בשדה חברך, כאשר הדגן בשדהו עולה גבוה ומוכן לקציר, על-מנת שלא להזיק לו. התיאור המוצלח יותר של "עין הרע", הוא "מצב שבו משהו מזדקר ובולט לעין, עד שהוא מעורר באחרים תחושות של קנאה וחוסר נוחות".
מוסיף הרב אליהו דסלר: "...שפעולת עין הרע מושרשת בעובדה שנפשות כל בני האדם קשורות ומעורות זו בזו, וחייהם תלויים זה בזה בשרשם הרוחני, ואם אחד מקנא בחברו ועינו צרה בו... יתכן ויוכל לגרום על-ידי זה למעט מחברו שפע החיים, וממילא יהיה יותר עלול לנזקים ולאסון".
אדם שמזלו מתחיל לנקר את עיני כולם, גורם להתעוררות של התנגדות בעולם הסובב אותו. הוא חורג מעבר לגבולותיו הטבעיים, וכאילו פורץ לתחומם של האחרים. הכאב והצער שנגרמים בעטיו לאחרים, בזמן שהם חוזים בהצלחתו, הם אלה שמעוררים את "עין הרע" (מונח שמשמש לתאר את מבטם הכאוב). הקנאה והמרירות שהאדם עורר בסביבתו, יחזרו אליו כבומרנג ויגבו את המחיר.
"עין רעה" - במושגי חז"ל היא תכונת נפש - יחס עוין לסביבה. לפי האמונה העממית, כל אדם חשוף לעין הרע, אך הסכנה עומדת במיוחד כלפי אנשים בעלי מעמד מיוחד, גברים ונשים מצליחים או מצטיינים ביופיים או באושרם, וכלפי תינוקות.
הברכה - בדבר הסמוי מן העין
האדם זקוק לענווה רבה כדי שלא יהיה צר עין, כדי שיראה את מעלת חברו וישבח את מעלתו, וכלשון ה"מסילת ישרים" - שחייב אדם לכבד את חברו אם הוא רואה שיש לו אפילו מעלה אחת יתירה ממנו.
בפועל, טוב להיזהר מהתרברבות בהצלחות שלנו - בין אם הצלחה כספית, הצלחה בחינוך הילדים או כל מזל טוב אחר בו שפר חלקנו. מאחר שהמציאות העגומה היא שאנשים רבים הם קנאים, וכדי להרגיש טוב הם יאחלו לאחרים בסתר לבם לאבד את כל מה שיש להם, אין פירוש הדבר שצריך להיות פרנואידים כל הזמן או לחיות חיי פרישות. אבל אורח חיים דיסקרטי וצנוע במידה הראויה, תוך "סינון" האנשים עמם אנו חולקים מידע על אודותינו - הוא דבר מומלץ. חיים של ראוותנות תוך "הוצאת עיניים" לסביבה פשוט מאפשרים הזדמנות ל"עין הרע" לפעול.
על-פי התלמוד "אין הברכה שורה אלא בסמוי מן העין" - הברכה מתקיימת במה שמוסתר מעיני האדם. דוגמה לכך אנו מוצאים בשתי הפעמים בהן קיבל משה רבינו את לוחות הברית. התלמוד מעלה, שבפעם הראשונה משה הוריד את הלוחות בקול רעש גדול, והם הושמדו כשעם ישראל עבד לעגל הזהב. לעומת זאת, הלוחות השניים ניתנו למשה בשקט ובצנעה והם אלה ששרדו לנצח.
יהי רצון שנזכה לקיים את דברי הנביא מיכה - ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך.
