שבוע ימים של דיונים אינטנסיביים ומתוקשרים היטב בנושא המתקפה הישראלית על אירן הציפו את סדר היום הציבורי בישראל ובעולם. השאלה המרכזית היא, האם לבולמוס הזה, ללא גבולות, ללא מידה נדרשת של זהירות, הייתה תועלת או תוחלת אמיתית או שמא הנזק עלה על התועלת?, השאלה וודאי תקפה לאחר פרסום דוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). שוב ושוב מתייצבים מומחים למיניהם הדורשים פעולה לכאן ולכאן. נמנעתי מלכתוב בנושא זה בעת הפולמוס כי לא רציתי ליטול חלק במה שנראה לי מעשה חסר אחריות.
ראש הממשלה ושר הביטחון הובילו קמפיין מתוקשר היטב במהלכו הזהירו, ואפילו יותר מכך, שישראל אינה מסירה את האופציה הצבאית מעל השולחן. האווירה שהשתררה בארץ הייתה אווירה של ערב מלחמה ממש, מן תחושת נכאים שאחזה באזרחי ישראל המודאגים. הבלון הזה נופח בצורה מלאכותית על-ידי גורמים שונים שוודאי היו להם אינטרסים מאוד מוגדרים לעשות זאת.
היו פרשנים ואנשי מערכות הביטחון, לשעבר ובהווה, שלא נמנעו מלתת הצעות קונקרטיות איך צריך לפעול, איך מתאמנים אנשי חיל האוויר, היכן ובאיזו תדירות. צה"ל וגורמי הביטחון האחרים נגררו וחשפו ניסוי של טיל בליסטי המסוגל לשאת ראש נפץ גרעיני ואף רמזו על היכולת של הצוללות הישראליות להיות פלטפורמה לטילים כאלה ואחרים שהשתיקה יפה שלהם. אז מה השגנו בכך? כלל לא ברור.
לא תמיד כוונת טובות הן הוכחה לנכונות המהלכים
אם כוונת ראשי המדינה הייתה להפחיד את אירנים או לעורר את המעצמות ליטול יוזמה, אין כלל וודאות שמטרה זו הושגה. התגובות שהגיעו מוושינגטון וממדינות אחרות היו צוננות למדי. נכון שהעיתון "הגרדיאן" התייחס לפרשה ואף ידע לקבוע שגם בבריטניה מתכוננים למתקפה על אירן, אך רוסיה וסין הודיעו מפורשות שלא תתרנה שום מתקפה על אירן. לכן, נכון לשאול האם תרגיל זה של ישראל, היה מועיל לאינטרס הישראלי או לא? נדמה שהתשובה ברורה למדי.
אין להאשים את העוסקים במלאכת פתרון בעיית הגרעין האירני בכוונות זדוניות. יחד עם זאת, לא תמיד כוונות טובות וטהורות הן הוכחה לנכונות המהלכים. בלתי מובן לחלוטין מדוע היה צורך בפטפטת כה אינטנסיבית כשהצד השני, קרי אירן, אינו חייב להשקיע יתר על המידה במודיעין. הכול כתוב בעיתונים הישראלים, את התוכניות מפרטים אנשי צבא או ארגוני ביטחון אחרים, ואילו הקברניטים אינם נוצרים את פיותיהם לבל יגיד מאן דהו שהם אינם עושים דבר. זה כול כך פתטי עד כדי טמטום.
היו פרשנים אשר טענו בביטחון מלא שכול אלה העוסקים בנושא אירן יודעים היטב על מהם מדברים, ודאי איך מכינים את המהלומה על אירן כך שהצלחתה תהיה מובטחת. ראוי מאוד לדבוק בצניעות המתבקשת ולהיזהר מקביעות אולטימטיבית. ההיסטוריה מלאה במצביאים גדולים שהפסידו מלחמות קטנות. הטלת ספק במוסכמות אינה תקיעת מקלות בגלגלי ההכנות הצבאיות או המדיניות. המעניין הוא שדווקא ראשי מערכות הביטחון אינם ששים לצאת לפעולה נגד אירן ומי שנלהבים מכך ובטוחים בעצמם הם ראש הממשלה ושר הביטחון.
הדיון הציבורי חיוני במשטר דמוקרטי, כול עוד הוא עוסק בהיבטים הכלליים של הנושא. אסור להותיר רק למנהיגים להחליט מבלי שתהיה ביקורת ופיקוח על מעשיהם. יחד עם זאת, נדמה שאפילו המחמירים ביותר בחובת הדיון הציבורי אינם מסכימים שפרטים מבצעיים ותוכניות מלחמתיות ידונו בפרהסיה.
היזהרו בדבריכם
ועוד הערה אחרונה: ישנם כאלה הטוענים שהצמד נתניהו - ברק ניהלו את הקמפיין הזה מתוך שיקולים זרים לביטחון, הווה אומר משיקולים פוליטיים. אינני רוצה לקבוע מסמרות באמירות אלא משום שאין לי מושג מה היו השיקולים האמיתיים. יחד עם זאת, נדמה לי שכול הדיון הציבורי והבולמוס האין סופי של הערכות ותוכניות אופרטיביות הסבו יותר נזק ביטחוני מאשר תועלת. ראוי לזכור בהקשר זה את מאמר חז"ל "חכמים, היזהרו בדבריכם"!
לאלה המבקשים, בצדק, לנהל ויכוח ציבורי בנושאים צבאיים ואסטרטגיים, למנהיגים ולאנשי הצבא למיניהם, לזכור היטב את אשר קרה במלחמת לבנון השנייה, רק בשנת 2006. הדיון הציבורי גלש לדיווחים מבצעיים והסבו נזק עצום. קראתי את ביקורתה של מי שהייתה דוברת צה"ל באותם הימים על המתחרש בימים אלה. לו האחראים אז היו נוהגים בריסון עצמי, היו נחסכים אסונות רבים.
אז בפעם הבא, מומחים ופרשנים נכבדים, היזהרו בדבריכם. תציפו את הנושא, דונו בגופו של העניין ולא לגופם של מהלכים מצבעיים אופרטיביים.
