המתקפות נגד ביהמ"ש העליון וכל מה שהוא מסמל בדמוקרטיה הישראלית לא החלו היום, אך בשנים האחרונות הן מעלות הילוך. לוקחים בהן חלק לא רק מורשעים בפלילים וגורמים מן הימין הרואים בבתי המשפט ובחוק מכשול לשאיפותיהם הדתיות והלאומניות, ולא רק טוקבקיסטים מתוסכלים, אלא גם פוליטיקאים בכירים מאוד וגם אנשי אקדמיה מן הימין, שיש בידיהם להפוך את המילים למעשים.
בתחום הפלילי הותקפו היוע"מ ל
ממשלה וביהמ"ש כבר לפני כחמישים שנה על-ידי ח"כ יצחק רפאל, עת הועמד לדין ודרש כי דתיים יוכלו שלא לעמוד למשפט בפני ערכאות חילוניות. שנים אחריו השתמשו גם
אריה דרעי ותומכיו בדרך דומה להפעלת לחץ על בית המשפט, ולאחרונה הוטחו דברי בלע כלפי המערכת על-ידי
משה קצב ועורכי דינו.
בתחום הפוליטי המתקפות הן מעשה יום ביומו. הן החלו מכיוון הימין הקיצוני, וחלחלו גם לגורמים שבעבר היו קיצוניים פחות. אמרתו של מנחם בגין, הדמוקרטור הגדול; "יש שופטים בירושלים" לא נטמעה בקרב המתיימרים להמשיך את דרכו.
אהוד אולמרט, באמצעות שר המשפטים שלו פרידמן, ניסה להחליש את בית המשפט בכל דרך.
יעקב נאמן, שר המשפטים של ליברמן ונתניהו, חזר על דברי רפאל, והצהיר כי היה רוצה שחוק המדינה יהיה החוק הדתי, כמו במדינות האיסלאם. נאמן, בתמיכת נתניהו, ממשיך את דרכו של פרידמן בהצהרותיו ובפעולותיו כנגד ביהמ"ש העליון ומערכת המשפט בכלל, בתמיכת חברי כנסת רבים.
הרשות המבצעת אינה ממלאת את הנחיות בג"ץ
אכן נכון כי הנשיא הקודם של ביהמ"ש,
אהרן ברק, סיפק נשק למתנגדי המערכת כאשר התנהל ביוהרה לא מעטה וטען כי הכול שפיט, אך בפועל לא כך פעל בית המשפט, ונטה שלא לפסול חוקים ולא לצאת חוצץ כנגד הכנסת גם כאשר הייתה הצדקה לכך. השופטים מעדיפים, במסגרת פסק הדין, לפנות למחוקק ולהאיר עיניו בצורך בתיקון חקיקה אם כי המחוקק בד"כ מתעלם מכך. גם את החלטות הרשות המבצעת אין בג"ץ מבטל כלאחר יד. החלטת בג"ץ בעניין
גלעד שליט וההנמקות לה מצביעות על כך שבית המשפט מכיר בכך שלא הכול שפיט.
אפשר להבין, אם גם לא להצדיק, את ההתפרצות כנגד בית המשפט מפי אביו של הנהג ההורג טל מור. דברי האב על הטיית משפט מופרכים, אך אין אב נתפס בשעת צערו על בנו. לעומת זאת, לא ניתן לעבור לסדר היום כאשר השופט פולוק בבית המשפט השלום בירושלים מתבטא, כפי שפורסם בעיתונות, כנגד נשיאת בית המשפט העליון וכנגד המשנה לפרקליט המדינה ונותן להבין כי מניעיו כשופט הם פוליטיים. לא שמענו את שר המשפטים, שלו סמכויות כנגד שופטים שסרחו, מתבטא או פועל בעניין זה. ייתכן כי בהרכבה העתידי של הוועדה למינוי שופטים יזכה פולוק לקידום.
גם שר האוצר השתלח בבית המשפט העליון בשל פסיקותיו בעניין מיגון בתים בשדרות, הכרה בהוצאות טיפול בילדים לצורך מס והפרטת בתי סוהר. בשלושת המקרים לא סטה בג"ץ מלשון ומרוח החוק, והגן על הציבור מפני החלטות בלתי סבירות של הממשלה. במקרה המיגון בשדרות כל שעשה בג"ץ היה לחייב את האוצר לקיים את החלטת הממשלה עצמה בנושא. שטייניץ כינה את מערכת בתי המשפט "בזבזנית", האשים את ביהמ"ש העליון ב"חוסר אחריות שגובל בהפקרות כלכלית" ונתן לגיטימציה למתקפות נוספות.
עתה יוצא גם יו"ר וועדת הכנסת,
יריב לוין, כנגד ביהמ"ש העליון. על-פי לוין בית המשפט העליון "מהווה סכנה ליכולת שלנו לשלוט על קיומנו", השתלטה עליו "קבוצת מיעוט שמאלנית קיצונית", ומי שמתבטא כנגד המערכת חזקה ש"יוולדו נגדו לפתע תיקים והאשמות". אין ספק שהתבטאויות כאלה יוסיפו לו נקודות אצל שולחיו, אך בחינה של טענותיו מעידה שאין להן שום ביסוס עובדתי. שר המשפטים, שאמור היה לחזק את המערכת, מכריז שהיה מעדיף דין תורה על פסיקת בית המשפט.
לא מדובר בקבוצות שוליים, בכירי הממשלה והכנסת פועלים לממש את שאיפתם לערעור מערכת המשפט. כך הצעת החוק של ח"כ לוין ואלקין שפוליטיקאים יאשרו מינוי שופטים, כך שינוי שיטת בחירת נשיא ביהמ"ש העליון, כך חקיקה שתבטיח בחירה במי ששר המשפטים וחברי כנסת מן הימין רוצים ביקרו משיקולים פוליטיים, כך ההצעה להפריט את השפיטה לעו"ד פרטיים במסגרת בוררות חובה, להלבין בנייה על קרקע פרטית בשטחים בסיוע עו"ד פרטיים, אי מילוי עשרות הנחיות בג"ץ ע"י הרשות המבצעת והרשימה עוד ארוכה.
ביהמ"ש העליון, בעיקר בשבתו כבג"ץ, הוא אבן יסוד בהגנה על הערכים לאורם הוקמה המדינה והמגן האחרון של כולנו כנגד שרירות לב השלטון. הוא היחיד המגן על זכויות המיעוט והיחיד, בעיקר כאשר הפוליטיקה הולכת ומקצינה, ונבחרינו הולכים לכיוון פופוליזם ולאומנות. על הממשלה ועל חברי הכנסת להתעשת ולעצור את ההשתלחות בו ואת היוזמות לרסקו, כדי שלא נגיע למצב הדמוקרטיה וההגנה על זכויות השורר בארצות השכנות.
