האזרח האמריקני התורם תרומה לבית חולים או לבית ספר בישראל מקבל משלטונות המס בארצו Tax Deduction , ניכוי מס, או במילים אחרות ממשלה זרה ממנת מוסד הומאניטארי בישראל. אם אותו אזרח תורם תרומתו לישיבה תיכונית בישראל, הוא מקבל ניכוי מס. במילים אחרות, הישיבה התיכונית מקבלת תרומה מממשלה זרה. הוא הדין אם התרומה הולכת למוסד יהודי-ערבי בחיפה או ביפו.
המוסד מקבל תרומה מממשלה זרה. יש מי שיישבע כי ישיבה תיכונית היא ימין, כי מוסד יהודי ערבי הוא שמאל, כי בית חולים הוא הומאניטרי. כולם נהנים ישירות או בעקיפין מכספי מדינה זרה. אבל אין, בינתיים אין, מי שיכול להישבע שהוא יודע מה הוא ארגון פוליטי שעומדים עכשיו או לאסור עליו לקבל כספי מדינה זרה או להנחית על ראשו נבוט של מס בעוון מטבע זר.
האקדמיה הישראלית מקבלת בארץ תרומות פטורות ממס בחו"ל, היא מקבלת שרשרת מרתקת של מימון בין היתר מהאיחוד האירופאי למחקר, אבל יש מי שנשבע כי מתוך האקדמיה הישראלית יש מי שפוגע פגיעה פוליטית בישראל במימון איחוד של מדינות זרות אבל אין מי שיכול להישבע שממשלת ישראל יודעת על-פי איזה חוק קרן מחקר של פרופסור פוליטי הופכת להיות קרן המתערבת בשיח הפוליטי הפנים ישראלי.
דברים אלה אינם קטע ופיסקה בויכוח בין ימין לבין שמאל. הם בגדר הבעת דאגה עמוקה על שוועדת השרים לענייני חקיקה אישרה הצעת חוק בלי שהיא יכולה להישען על חוק. מה טיבה של ועדה מעין זאת? האם היא מורכבת מרוב היודע לקבוע פוליטית איך מייסרים את השמאל ובזה היא מסתפקת, ואין לכל חכמיה עיניים בראש לקבוע אם גם הימין, באין חוק שמגדיר מכל וכל מה הוא ארגון פוליטי, יכול להיות קרבן לאותה גחמה נקמנית? האם גם הוא ישלם 45% מס בעבור תרומה למכללה העשויה להיות מוערכת כפוליטית ימנית כנגד מכללה אחרת העשויה להיות מוערכת כפוליטית שמאלנית?.
נטיית הלב היא להאמין כי ועדות שרים לענייני חקיקה הן ועדות הלומדות היטב את ההצעות, את היתכנותן המשפטית, את השפעתן על האקלים הדמוקרטי בישראל, את הסבירות כי המלצותיהן לא תיפולנה חלל אם, וזה עדיין יכול לקרות תיאורטית, יתן הרוב הישראלי כוח לתלכיד קואליציוני של מרכז שמאלה במקום התלכיד של מרכז ימין המושל היום.
ההחלטה המנוסחת ברישול עלוב אינה נותנת מקום רב לאמון מלכתחילה בתבונתה של ועדת השרים שלנו. נטיית הלב שהיא יוצרת היא שהוועדה הנכבדה היא ועדת מלחמה של ימין בשמאל, כי זה שיקולה המרכזי, כי מלחמה זאת היא האמת הגלויה מאחוריה צומחות כל ההצהרות החסודות על התערבות זרה לא עלינו של ממשלות זרות בישראל, על אבדן ריבונות ועוד.
ממשלות, אם יש להן, משקיעות ממון מכובד עד למאוד במימון פרויקטים בארצות לא להן, בבריאות, בחינוך, בקידום המדע, בביצור חברה הנאמנה לערכי יסוד של
כבוד האדם, בפרישת הדמוקרטיה אל כל משטר אפשרי. זה פוליטי? אולי לא, אולי כן. אין הגדרות. אבל יש שכל ישר. כל סיוע הוא סיוע נגוע במחשבה ובמטרות פוליטיות.
הכל אינטרסים
כל סיוע הוא במידה זאת או אחרת התערבות בענייניה הפנימיים של מדינה אחרת. גם סיוע הומאניטארי, ואפילו סיוע ביטחוני. כל מדינה מרחיבה את פריסת האינטרסים שלה דרך משלמי המיסים מקרב אזרחיה. אין בכך פגיעה בשום ריבונות. יש בכך אינטראקציה פורה, פלורליסטית, נותנת ומקבלת, וגינויה כפוליטי אינו בא בחשבון בעולם הפתוח בו אנו חיים. מי שחושב שמשלחות המלמדות חברות נכשלות את סודות החקלאות המודרנית אינן נשלחות על-ידי מדינות שרוצות להבטיח השפעה, תמיכה, מעמד, הוא או תמים או סניגור סרק. גם מה שלא פוליטי הוא פוליטי, וגם מה שפוליטי הוא לא פוליטי. הכל תלוי בהבנה של טיבו של הצומת הבינלאומי בו נמצאת ללא יוצא מן הכלל כל מדינה ומדינה.
ההתחסדות שנותנים לה כנפיים כאילו ממשלות זרות עוסקות בפיתוי הבוחר הישראלי לבעוט בממשלה שהוא בחר בה, מקוממת. אם יש ממש בטענה שיש מימון זר המתכוון ביודעין לשבש את הבחירה של הציבור הישראלי בממשלתו, צריכה הכנסת לעשות ללא דיחוי לליבון הסוגיה המשפטית המאפשרת להבחין הבחנה בין מה שחוקי לבין מה שאיננו חוקי, לא על-פי רוחות השמים ולא על-פי כיווני הרוח ולא על-פי ימין ושמאל פרוצים, אלא על-פי עובדות מטריאליות מבוססות. על-פי ראיות הניתנות להוכחה, לאכיפה, לאישום , על-פי חוק. עד שלא תהיה התמודדות על ניסוח מדויק של חוק, איך יכולה ועדת שרים לענייני חקיקה להביא לכנסת המחוקקת המלצה לקבל החלטה שאינה נסמכת על חוק של הכנסת?
הפגיעה היא בכנסת ולא בשמאל
כאן טמונה בין היתר הסכנה הגדולה. החלטת הוועדה לענייני חקיקה לא תפגע כנראה הלכה למעשה בשמאל, אבל הוא פוגע, גם הלכה וגם למעשה בכנסת של ימין ושמאל גם יחד, במעמדה, בבוחריה כולם. הוא משדר מסר בערוצים בינלאומיים שמשהו משובש, או נכון יותר בוסרי, לא בשל, סובל מהיעדרות מעציבה של מבוגר אחראי בדמוקרטיה הישראלית שאינה יכולה לבדל עצמה מן היריד הבינלאומי הגדול בו אזרחי כל המדינות מעבירים זה לזה ממיסיהם שלהם כספי סיוע ועידוד הדדיים.
מי שלא רוצה לשחק, שיחוקק חוקים אחרים למשחק אחר, אבל מי שמשחק, יכול לשחק רק על-פי החוקים או להיות נכון לספוג כרטיס צהוב . יש לקוות כי לא יספוג צהוב אחר צהוב.
