דרום ארה"ב מעולם לא נראה פסטורלי ושובה עין כמו בסרט "העזרה". המדשאות הטובלות בירק, הבתים המקושטים בגינות, אווירת החג העוטפת את המשפחות האמידות, שנראות כמו פרסומת לאושר. את האשליה הנוצצת הזאת סודקת הידיעה כי בביתן של המשפחות הלבנות מועסקות עוזרות בית, שעובדת היותן שחורות מהווה חיץ בינן לבין סביבתן. זהותן כמעט תמיד תושתת על צבע עורן, והאיסורים המוטלים עליהן (איסור על כניסה לשירותי הבית, שלילת שכרן, האשמתן בגניבות, וירידה לחייהן על בסיס יומיומי) הם חלק מן ההוויה המשתקפת מבעד לעדשת המצלמה.
הגברים הלבנים בעיירה עוסקים בשאלות פרנסה ובמאבקים פוליטיים. הם משאירים את נשותיהם הרחק מן המשחק המשמעותי, בתחומים המוגדרים "נשיים": פעילות בארגוני צדקה, קיום נשפים ומסיבות, הקפדה אובססיבית על המראה החיצוני, וגם - ובעיקר - האחריות על תחזוקת הבית. כאו מתגלה "עוצמתה" של האישה הדרומית - ככל שתשכיל להעסיק עוזרת בית מסורה יותר, בשלנית טובה יותר ו"מאולפת" יותר - כך תעלה קרנה בעיני חברותיה. הן העוזרות והן הגבירות אינן אלא קורבנות של שיטת ההפרדה שהייתה נהוגה באותם הימים בדרום: הפרדה גזעית, מגדרית ומעמדית (נשות העיירה הסנוביות מול מי שצמחה ממעמד נמוך ולעולם לא תתקבל לחוג הצמרת).
"כתב אישום" של 40 משרתות
כל זאת עד שמופיעה סקיטר (אמה סטון המצוינת), אחת מגיבורות הסרט, בוגרת קולג' ששבה לבית הוריה חדורת רוח של נאורות. היא מתקוממת נגד היחס המשפיל לו "זוכות" העוזרות, ולא מונעת את שבט לשונה גם מבני משפחתה. רצונה לחשוף את העוולות המתרחשות בחצרות האחוריות של העיירה, גורם לה לחבור אל שתי עוזרות שחורות - אייבלין (ויולה דייויס בתפקיד חייה), ומיני (אוקטביה ספנסר, המשעשעת ומרגשת כאחד), משרתת חדת-לשון, שקנתה לעצמה שם של "בעייתית", משום שהעזה מדי פעם לפצות פה בתגובה להתעמרות.
שלוש הנשים נפגשות בסתר, ובהדרגה - שתי העוזרות פותחות את סגור ליבן, ושופכות את מררתן רבת השנים (מה שלא הופך את התיאורים, באופן מפתיע, לדביקים או סנטימנטליים). עם הזמן מצטרפות ל"כתב האישום" ההולך ותופח עוד כארבעים משרתות. סקיטר מפרסמת ספר המגולל את קורותיהן של עוזרות הבית - והעיירה כמרקחה! הגבירות מזהות את בנות-דמותן בין השורות, מה שמביא לעתים גם לאנקדוטות מגוחכות.
שעתיים וחצי של משחק משובח, דרמה כנה שלא נגררת למחוזות קלישאתיים, ותובנות המהדהדות גם אחרי היציאה מהאולם.
