מרות מלכותית או מתיקות ממלכתית

הילד בן 5

הילד בן 5, והוא קופץ עלי משמחה בכל עת שאני בא לבקר, ובפיו רק בקשה אחת: "דן, תספר לי סיפור". הרבה אנשים מבקשים ממני סיפורים, אבל מעט בני אנוש מביטים אלי במבט כל כך עמוק ונבון, ורק מעט מהם יודעים להעריך את הסיפורים ואת רמות העומק שיש בכל הסיפורים. משהו בי אומר לי שהילד הזה מפנים את הסיפורים על מימדיהם השונים, הוא רואה בהם את הפשט (והוא שואל שאלות שיש בהן "דרש") ואוהב את הדמויות, את הצבעים והריחות, את הרגשות, את היחסים בין בני האדם ועולם החי, את הצומח, את המסר.

בגדי המלך החדשים

רק לעיתים רחוקות הוא מבקש סיפור מתוך ספר מסוים, ועל-פי רוב הוא "מסתפק" בסיפורים שאני מספר לו בעל פה, ואנו מפליגים יחד לתוך עולמות דמיוניים. השבוע בחרתי לספר לו על בגדי המלך החדשים. אולי בגלל מאורעות השבוע שלי וההקשר שלהם בתת-המודע שלי, ואולי כי כבר נכון לו שידע קצת יותר על הקול הפנימי שלו, לפני שהוא הולך לפגוש ממסד "לימודי" שעדיין מתחזק רמות גבוהות של "חנוך לנער על-פי פרוטוקול משרד החינוך וכללי ההיררכיה ההופכים אותו לכלי קיבול מבויית". האמת שכבר מזמן חיכיתי להזדמנות לספר לו כמה סיפורים שיפתחו לו לאט-לאט את האופציה שההיכרות שלו עם "סמכות" (המבוססת בעיקר על ההורים שלו), לא תמיד מקושרת במציאות עם אנשים המבקשים את טובתו, וטובתו שלו עצמו תהיה תמיד מופקדת בידיו הוא.

אנשים טובים עושים מעשים לא טובים

בפעם הראשונה שהצורך הזה, להכיר לו את בגדי המלך החדשים, חלף במוחי, זה היה כאשר צפיתי בכל מיני אל"פיות (מבית הנשיא, וממשרד התיירות, וכו'), והרהרתי בכך שמישהו לא הכין את הבנות האלה כראוי לחיים שבהם אנשים טובים עושים מעשים לא טובים, והחלטתי שאת הבת שלי אני אכין כראוי (עד כמה שניתן, שכן אי-אפשר לחזות את כל סוגי הערעורים הנפשיים של כל האנשים, כל הזמן, בכל מצב ובכל מקום). אז הבת שלי עדיין צעירה מדי, אבל הילד הזה כבר מזמן בשל להכיר כמה אמיתות חדשות. אז את בגדי המלך החדשים הוא מצא כסיפור מאוד מצחיק, בעיקר משום שהוא קלט בשלב מוקדם מאוד את העובדה ששני החייטים הבטיחו למלך הבטחה שקרית, ומאוד שעשע אותו ששני החייטים הצליחו להערים על המלך.

נשף המסכות של העמדות פנים הדדיות

סיפרתי לו על המלך שסירב להכיר במציאות משום שלא רצה להיות כאחד האדם, ועל יועצי המלך שבחרו להעמיד פנים גם הם, כמו המלך, מפחד הסמכות והמרות שלו, וכל הדמויות הצבעוניות ששתלתי בסיפור הזה, ושלכל אחת מהן הייתה סיבה להשתתף בהעמדת הפנים הזו, אבל לכולם היה ברור כשמש בצהרי היום שהעמדת הפנים מתבקשת ממי שייראה מפני מרות ושררה השתלטו על נפשו ודעתו. בשלב הזה, הוא החל לספר לי סיפורים משלו על מצבים שונים בחייו שבהם ברור לו שאנשים לא רואים את מה שברור לו עצמו, והבנתי שהוא הפנים את המסר וכעת הוא יכול להירדם לתוך עולם של פיות וחיות יער, מלכות ומלכים, נסיכות ונסיכים. "לילה טוב נסיך" אמרתי לו בחיוך, ממש לפני שהוא נרדם עם חיוך מקסים משלו.

ובחדר המשפחה: האמת והמשל

כשחזרתי לחדר המשפחה, היו יתר בני הבית שקועים בשיחה ערה, והחלטתי לשאול את הנוכחים את השאלה הבאה: מה עושה סיפורים כאלה לרצף של אירועים שכולנו מזדהים איתם כשאני ילדים, וכולנו נהנים לספר אותם לילדינו, וכולנו שוכחים אותם ואת הנמשל שלהם מיד כשאנו סוגרים את הכריכה ומחזירים את הספר למקומו ומנשקים את הילד בנשיקת לילה טוב? מוקף בילדים שהם הורים בעצמם, בחרתי להסביר את השאלה על דרך של משל. בלילה שלאחר מכן, אני על המרפסת בלילה, כותב את הפרק הזה ומעביר הלאה את הסיפור שסיפרתי שם בערב, על דרך של נמשל לילדים שהם הורים בעצמם.

• האמת יצאה לה לטייל ברחבי הממלכה. בעודה מתהלכת מהורהרת, תהתה האמת מדוע עליה לחיות את חייה מנודה ומרוחקת מן הציבור בממלכה.
  "מה לא עשיתי עדיין על-מנת להתקבל אצל הבריות ולחיות חיי חברה?" תהתה האמת בינה לבינה חצי בלחש וחצי בקול מהוסה.
  כבר ניסיתי לבוא אצל באי השוק והפועלים, וניסיתי לחיות בקרב האמנים, ובקרב יורדי הים, ובינות למשפחות האצולה, ובחצר המלך, וניסיתי להתלחש עם האסירים מבינות לחרכים שבחומה.
  כולם הפנו את פניהם ממני ואף לא אחד ניאות לבוא עימי בקשר כלשהו.
  ובעודה מתהלכת מהורהרת, שפופה ונעצבת, פנתה לעבר היער הגדול ונכנסה בשביל שהוביל, כך נראה למעמקי היער.
  מעולם לא הלכה בו האמת עד לאותו היום, ותמיד טיילה בינות לאנשים, לאור היום ובגלוי, ואילו עתה, ניסתה לראשונה דרך חדשה.
  ביער, בינות לעצים, לשיחים ולפרחים, ראתה האמת את כל חיות היער, והבחינה כי אף לא חיה אחת מסבה את פניה מן האמת כמעשה בני האדם.
  תהתה האמת לפשר הדבר, שכן זו לה הפעם הראשונה בה מבטה נופל על מבטו של יצור חי אחר ואין היצור החי פונה ללכת ממנה והלאה.
  לפתע, הבחינה האמת ביצור שדמה מאוד לאמת עצמה, הוא לא היה אדם ואף לא חיה, וניכר היה בו שהוא ממין ערכי ונעלה ביותר, וגוון בבואתו היה אך במעט כהה יותר מן הלובן הבוהק של האמת עצמה.
  מופתעת מקיומו וממראהו, ועוד יותר מופתעת מן האיכות שניכרה ממנו, ניגשה האמת מהוססת ושאלה:
  "סליחה, מי אתה?"
  "אני?", השיב הזר.
  "אני המשל", ענה משועשע, ושחוק קל החל מתגלגל מזיו פניו ועמד להדביק את האמת עצמה בקלות הרוח שלו.
  "המשל?!?", שאלה האמת מופתעת לחלוטין. "הרי אתה בהיר הרבה יותר מבני האדם, אינך דייר מדיירי היער כפי שניתן לראות ממראך המהודר ודרך הביטוי שלך, ואינך מבני עולם האמת כפי שניתן לראות ממצב רוחך והווייתך המשועשעת. אם כן, אמור נא לי, מהו שאתה אמון עליו בעולם הזה?"
  "אני, בת האמת היקרה, אני הוא בן כלאיים. אימי היא בת אמת שכמותך, והיא מופקדת על האמת בממלכה אחרת ורחוקה מכאן. אולם אבי, הוא בן אנוש כאחד האדם, אשר פגש באימי בדרך מקרה, במקום מרוחק מאוד אשר כף רגלו של אדם אחר לא דרכה בו מעולם. אני התגורר במקום המרוחק הזה מאז נעזב שם כילד רך וצעיר ימים, ומכיוון שכך, הוא לא פגש בבן אנוש אחר מעולם, ועל כן ככל הנראה הבחין ביופייה של אימי כאשר ראה אותה, והתאהב בה מיד".
  "אם כן", ענתה האמת, "אם כן, אתה מכיל חלק מן האמת, ואתה מכיל גם חלק מהלך מחשבתם של בני האדם, אולי תוכל לומר לי האם נגזר עלי לחיות לנצח לבדי, מרוחקת מן הממלכה שעליה אני מופקדת וללא כל קשר עם בני האדם בממלכה?"
  "בוודאי שלא כך הוא", השיב המשל לאמת, "בוודאי שתוכלי לבוא בין בני האדם ואף לחיות בחברתם ולקיים עימם שיח, אולם עלייך ללמוד כיצד לבוא ביניהם ואיך להימנע מלהרחיקם מעלייך. שמעי נא. בני האדם אינם אוהבים דברים כהווייתם, פשוטים וגלויים, ודרך העולם זרה להם מאז שגורשו מגן העדן והתמסרו למעטפת במקום לתוכן. פשטות וגילוי לב מזכירים להם את חטאי העבר, את דבר גירושם ואת העובדה שהבלבול הוא נחלתם וערפל מכסה את בינתם. כאשר את מהלכת ביניהם, את עלולה להזכיר להם בעצם נוכחותך את העובדה שעיניים להם ולא יראו, ואוזניים להם ולא ישמעו, ופה להם ולא ידברו, והכרה להם ולא יכירו. אם ברצונך לבוא ביניהם, עלייך להתחפש ולהתקשט, לנהוג כמנהגם מבלי לחטוא לשליחותך, לרמוז להם בעדינות רבה ולהזכיר להם את מוצאם מבלי להזכיר להם את חטאיהם. שהרי אם תלכי לך בודדה ונעצבת, אומנם תשמרי על הגוון הבוהק של הווייתך, אולם כל עת שאת שומרת לעצמך את הבוהק הזה, את חוטאת לשליחותך. שמרי על הבוהק הזה בתוכך, אולם כסי אותו מעט למען יוכלו בני האדם לראות את יופייך ויתעורר בהם הצורך להכירך, ויוכלו לראותך, לשמוע את צליל דברייך ולהפנים את בינתך אל תוכם."
  הנהנה האמת בראשה בשומעה דברי המשל, והבינה את דרך המיזוג של יעודה עם הווי הממלכה, ומאז ועד היום, מתהלכים האמת והמשל יד ביד, בעוד המשל עושה שימוש בשחוקו המלבב על-מנת להכיר לאנשי הממלכה את האמת.

אז הילד כבר ישן מזמן, ובטח ממשיך לחלום על המלך שחשב שהוא לובש בגדים כה מיוחדים שרק פשוטי העם אינם יכולים לראות, ובעודו פוחד להיחשב כפשוט עם, הסכים להעמיד פנים כאילו הוא רואה בבירור את המלבושים שנתפרו לו. זה סוף הלילה, הילדים שהם כבר הורים בעצמם מפהקים פיהוק גדול, וברקע מרצדות תמונות סיכום היום בחדשות.

סוף הלילה: המלך נתניהו והווזירים

על המסך נראה מלך ישראל בנימין נתניהו זחוח כתמיד, בדרכו לישיבת ממשלה. אחרי באים הווזירים השונים, וכל אחד מהם מקרין מלכותיות משל עצמו. זה היה שבוע מוצלח שלהם. קמפיין חקיקה שיקבע את גורל המדינה אשר סרה למרותם המלכותית, ושום ממלכתיות לא נראית באופק. מזל שהילד כבר נרדם. לך תסביר לו שאנחנו מספרים סיפורים נהדרים שיש בהם משל על מרות של מלכותיות ונמשל על מתיקות של ממלכתיות, אבל לאף אחד מהילדים שכבר הפכו להורים אין את האומץ לומר למלך ולווזירים שלו בפנים את האמת. המלך אולי ערום, אבל הנתינים, הנתינים הם הטיפשים.