"ואהבת לרעך כמוך" - זה כלל גדול בתורה. זוהי אחת האמירות הבסיסיות שעליהן חונכתי אני, כמו רבים מבני עמנו היהודים, כבר משחר ינקותי. לא פעם היה לי הרושם שזו מין יוהרה יהודית. עוד נדבך בשכנוענו העצמי שאנו עם סגולה. שונים מאחרים. טובים יותר ומוסריים יותר.
לימוד ברה"מ לשעבר שהתקיים לאחרונה באודסה לימדני כי יש תוכן ממשי לאמירה זו. הסולידריות היהודית אינה "ספין", תקשורתי או דברי רהב אלא מהות. "ואהבת לרעך כמוך" זו ממשות.
במהלך דיוני לימוד הוזמנתי להצטרף ל"ביקורי בית". האמת, לא כל כך הבנתי במה מדובר. מה ללימוד ולביקורי בית. האם יוצאים לפגוש צעירים יהודים בבתיהם באודסה ולהסביר להם יהדות מהי? זה נראה לי מוזר אך החלטתי "לזרום" עם הפונים. ממילא המשלחת נראתה לי מכובדת והערכתי שאין מדובר בקשקוש גרידא.
יצאנו, הרב
מנחם הכהן המשמש כסגן נשיא ועידת התביעות, גרג שניידר האמריקני הסמכותי אך הסימפטי מאד שמשמש כמנכ"ל ועידת התביעות, חיים צ'סלר הבלתי נלאה, יו"ר לימוד ברה"מ לשעבר, ניצול השואה מישראל ברוך שוב, חבר הנהלת ועידת התביעות והאיש שעומד בראש ארגון הפרטיזנים ואשתו נלי אשר ניצלה אף היא בקופצה מרכבת המוות לבלזץ (ואגב משואה לתקומה - שני בניהם שירתו כטייסי קרב בכירים בחיל האוויר הישראלי והיום משרתים כקברניטים באל-על) ושירה גניש - סגנית מנהל אגף תפעול בחמ"ע של ארגון הג'וינט המנהל את מערכת הסיוע ליהודים נצרכים באודסה באמצעות ארגון "חסד". גרג שניידר מסר כי ועידת התביעות משקיעה כ-100 מיליון דולר ברחבי בריה"מ לשעבר על-מנת סלייע ולתמוך ב 88.000 מתוך 160 אלף ניצולי שואה. מרבית הכסף מגיע מממשלת גרמניה שועידת התביעות סיכמה אתה שהניצולים תושבי אוקראינה יקבלו אותם שירותי סעד כמו מקביליהם באירופה המערבית. המשמעות היא 24 שעות סעד שבועיות לאלה שמצבם קשה במיוחד ו-10 שעות לאחרים.
כבר במיני ואן אליו הצטרפו מספר פעילי אותו ארגון חסד הבנתי שלא לפיקניק יצאנו אלא למקומות קורעי לב. לא לביקורי בית אצל צעירות יהודיות אוקראיניות אלא לקשישות יהודיות עריריות וחולות.
הראשונה אליה הגענו הייתה פאינה גלנטר FANIA GALENTER בת ה-91 . טיפסנו עשרות מדרגות בבנין ישן ללא מעלית, ונכנסנו לדירה קטנה, נקייה ומסודרת שבה ישבה ישישה שסיפרה לנו את סיפור חייה. בצעירותה, עם הכיבוש הנאצי גורשה מאודסה יחד עם אחותה ואחחינה. מששבה בתום המלחמה גילתה כי כל בני משפחתה ניספו בשואה.
היום, בגילה המופלג היא ערירית, כמעט עיוורת, חולת לב הצורכת תרופות בכמויות מסחריות. הפנסיה לה היא זכאית של 113$. שכר הדירה הוא של 30$. איך היא חייה? אני תוהה ומיד מקבל תשובה. "הכל חסד". כלומר ארגון חסד הממומן מכספי ועידת התביעות בראשותו של הרב עו"ד יוליוס ברמן מניו-יורק ושמנוהל במסירות על-ידי ארגון הג'וינט בראשותו של סטיבן שוויגר הפך להיות הביטוח הסיעודי של הניצולים האומללים באוקראינה. מבשלת מגיעה מדי יום, מזון נקנה מכספי הארגון, רחצה וביגוד ניתנים לישישה הזוכה כך למעט חסד.
מזועזע מהמצב וגאה בסיוע אני ממשיך לשניה. זו על-פי הניירות צעירה יותר אך גם חולה יותר. וורה פארשוקובה VERA PARSCHUKOVA שמה. אומנם בת 84 אך מצבה נראה רע יותר. מתקשה מאוד בהליכה. עיוורת לחלוטין בעין אחת, בעיות כרוניות במערכת הדם וגם היא צורכת תרופות בכמויות עצומות. היא כמו קודמתה ערירית המתגוררת בבנין ישן ומוזנח בקומה גבוהה עם מדרגות ברזל לוליניות שאפילו לי קשה לעלות בהן. ורה זכאית לפנסיה של 109$ ושכ"ד הוא של 30%. כאן כבר הרהבתי עוז וביקשתי לראות את חדר האמבטיה. המטפלת מטעם חסד חייכה במבוכה ושאלה אם אני בטוח שאני רוצה לראות. משהשבתי בחיוב הזיזה וילון בקצה החדר ומאחוריו ראיתי דרגש עץ ולידו דלי. ממשאלתי איפה המקלחת חטפתי את האמת הנוראה בפרצוף. זו המקלחת השיבה האשה במקום. אני לוקחת את הישישה מעמידה אותה על הדרגש ושופכת מים בדלי על ראשה. מה עושים הקשישים האוקראינים שאינם יהודים? שאלתי. מקנאים, מפרגנים ושואלים: "למה לא נולדנו יהודים".
כמי ששומע, לא פעם, ביקורת על ועידת התביעות, ראיתי תמונה הפוכה בדיוק; באוקראינה פעילותם היא מלאכת קודש ומימוש ההיגד היהודי "כל המציל נפש מישראל כאילו הציל עולם ומלואו" ועל כך תודתי ללימוד ברה"מ לשעבר שאיפשרו לי לראות על קצה המזלג למה אנחנו באמת עם סגולה.