שוב מר
יואל מרקוס ב
מאמרו השבועי שהתפרסם ביום שישי האחרון. האם אחרון? מרקוס כהרגלו מפזר הגיגים על עולם ומלואו. בין השאר הוא מנסה לתרץ התנגדות ליוזמה הכרוכה במעקב אחרי התרומות המגיעות מחו"ל לארגונים הפועלים בארץ במטרה להצדיק ולהחיש דה-לגיטימציה (וגם חרמות) של מדינת ישראל בעולם.
אל מי הם מדברים?
השמאל שנעשה פוסט ציוני חדל מזמן לדבר ולשוחח עם הציבור בארץ והוא מפנה את כתיבתו אל העולם. פרופסורים באוניברסיטאות שלנו אינם מעמידים פנים שהם כותבים לקהל בארץ על מחדלים ועוולות שנגרמים כביכול לערבים. הם כותבים ישירות, באנגלית ובצרפתית ואפילו בספרדית, ישירות לקהל תאב וצמא לנפקנות יהודית בארצות רחוקות. לא מעניין את הנאורים שלנו מה היהודי בארץ חושב או יחשוב על דבריהם. חשוב להם הגוי בארצות הגויים ובאוניברסיטאות שלהם. ולכן הם מצרפים שקרים גדולים וקטנים במסווה של הערות שוליים או סילופים נון-שלנטים כדי לסבר את האוזן שם במדינות הגויים וגם אצל יהודי הגולה, וליצור רושם מטריף של מציאות כלשהי שמבעבעת לדעתם פה בארץ.
אבל מרקוס אינו פושט ציוני ולא פוסט ציוני. מרקוס הוא יהודי נאור, ליברלי, משכיל ומנומס. הנה, הוא כותב בתום-לב ב'
הארץ' (איפה שגב לאחרונה?):
- "...כנגד זה אומר השר יוסי פלד, שאין להסכים לתרומות מבחוץ לארגון כמו 'שוברים שתיקה', למשל, הרודף את חיילי צה"ל. לפי הטיעון הזה, יכול האזרח האמריקני לתהות, אם צריך להמשיך את הסיוע הכספי למדינה שממשיכה בבנייה בשטחים ואינה נוקפת אצבע למען השלום".
כמה מסרים נמצאים פה ברמות קידוד וקידרוג שונות? מותר לכם להפוך את התמונה מעלה ומטה וגם לצדדים כדי לחפש רמזים גם בין הצללים האפלים שברקע.
נכון, אנחנו מדינה שממשיכה לבנות בשטחים. כל ממשלות ישראל כולל ממשלת השלום של רבין איש השלום ופרס איש נובל שותפות ל'פשע' הזה. אבל מדינה שאינה נוקפת אצבע למען השלום?
היכן מתנשאים הררי עזות הפנים והמצח של הכותב? האם גם את הגיאוגרפיה של ההרים האלה אנו אמורים להחזיר לערבים במסגרת ה'שטחים הכבושים'? או שאולי הם כבר שם – הררי מצח הנחושה - במרכז הטריטוריה המוסלמית?
מכשירים את השרץ
מאמר כזה הוא החלום הרטוב של כל מדינה ערבית במזרח התיכון, באפריקה ובאסיה בפרט ושל האיסלאם בכלל. הכותב משמש כסות מטעה ומשלה לאופיו של איסלאם מלא זדון וחמס וגם למטרותיו הרצחניות. מוחמד הוליד את האיסלאם כדי לתת לגיטימציה דתית לעסקי השוד, הרצח והאונס שניהל ברחבי המדבר הערבי. בשם השלום הוא רצח והשמיד גם שבטים של יהודים רודפי שלום. בשם השלום כרת חורשות של עצי תמרים מניבים, הרס ישובים ושרף אנשים. זו המורשה שלו ואין לסטות ממנה גם היום. מרקוס נותן הכשר למגמותיו של האיסלאם המזדקר כלפי מדינת ישראל כי הוא מבשר לעולם - המדינה שלנו אינה נוקפת אצבע למען השלום.
למה הוא אומר? למה יהודים טובים שחיים בתוכנו אומרים, חוזרים ואומרים ונוסעים לחו"ל כדי לומר את השקרים האלה? למה הם מעניקים לגיטימציה לרוצחים ודה-לגיטימציה למדינת ישראל?
סברה ושתילה בכיכר רבין
ברשותכם אני רוצה לחזור אחורנית לימי סברה ושתילה. ספטמבר 82', זוכרים? נוצרים הורגים מוסלמים בביירות והיהודים מיד אשמים. נו, טוב, זה שם המשחק העולמי מאז ומתמיד. היהודים רצחו את ישו בן האלוהים והרעילו למוות את מוחמד. זה כתוב בכל הספרים הקדושים. היהודים שחטו ילדים נוצרים (לאחרונה גם מוסלמים) ושתו את דמם או בללו אותו במצות של פסח ומה שבא קודם. זקני היהודים כתבו פרוטוקולים והשתלטו על העולם. יש דוחות של המשטרה הרוסית החשאית. לכן היהודים נאשמים ברצח גם כאשר ערבים נוצרים הורגים ערבים מוסלמים בלבנון. זו תגובה מאוד מתקבלת על הדעת של העולם. זו הייתה מאז ומתמיד התגובה הטבעית של העולם כי האנטישמיות תמיד הייתה חשאית ולא התפרצה על פני השטח. אבל...
שיהודים יאשימו יהודים ברצח כאשר ערבים נוצרים הורגים ערבים מוסלמים בלבנון?! זה מתקבל על הדעת? ואם זה לא מספק אתכם – באה הממשלה ומקימה ועדת חקירה כדי לחפש את האשמים בין היהודים, לנקוב אותם אחד לאחד. האם גם היהודים החיים בארץ חושבים שהיהודי תמיד אשם?
היהודים תמיד אשמים והתותח קדוש
הכנסייה הקתולית הנוצרית רצחה לפחות עשרים מיליון יהודים, לפי הערכות ממעיטות – שמעתם שהוותיקן הקים ועדת חקירה? הייתה ועדת חקירה לאחר רצח יהודים וחיסול קהילות שלמות במסעי הצלב הקדושים?
אין ועדות חקירה כשמדובר ביהודים. כי היהודים תמיד אשמים. מלכתחילה. גם היהודים עצמם לא טורחים להקים ועדת חקירה כשמדובר ביהודים. שמעתם שהוקמה ועדת חקירה כשהאונייה פאטריה הוטבעה על-ידי כוחות ההגנה בנובמבר 40'? 200 מעפילים יוצאי שואה טבעו בים. נו, טוב, הרי הם היו קורבנות מלכתחילה. שמעתם שהוקמה ועדת חקירה כשהתותח הקדוש של רבין ירה והרג אנשי אצ"ל?
רבין בבואו לדרבן את ערפאת לקחת אחריות על מצב הביטחון המידרדר בשטחים הנתונים לפיקוחו מפציר בו לחסל את החמאס והג'יהאד, מספר לו בגאווה את מעשה התותח הקדוש שהעוקץ בו הוא - אחים יהודים הורגים אחים יהודים. אבל ערפאת נשאר אדיש להגדה הזאת. כי אחים מוסלמים לא הורגים אחים מוסלמים. לא על אדמה יהודית. לא כל עוד האדמה יהודית. ערפאת כמעט ענה לו, אנחנו, כבוד ראש הממשלה, לא יהודים.
יהודים לא יאשימו את עצמם על שהם הלשינו לשלטונות הבריטים על אחים יהודים. הם לא יאשימו את עצמם על שהרגו אחים. אבל הם יאשימו את עצמם על שערבים נוצרים הרגו ערבים מוסלמים בלבנון.
אז למה מר מרקוס עושה לנו את הדבר הזה?
לשונו של מרקוס היא לשון סגי-נאור ויש בה עומק שצריך לדלות אותו. נכון, אין לנו מכנה משותף - לי ולמחנה השלום - אבל המונה מתקתק וצריך לעשות משהו כדי שהדברים יובנו.
ועדת החקירה שממשלת ישראל הקימה כדי למצוא ולטרוף את האשמים היהודים שבתוכה ברצח עם בסברה ושתילה זרעה את שדות החיטה של 'השטחים הכבושים' בזרעוני האינתיפאדה הראשונה. את השנייה הביא עלינו ברק בהצהרתו החגיגית בקמפ דייוויד שהוא מוכן ומזומן לחלק את ירושלים.
שתבינו, נפתחה תיבת פנדורה. ברגע שמסרנו את ירושלים השאלה היא כבר לא 'שטחים כבושים'. עכשיו עצם קיומה של מדינת ישראל עומד על הפרק. החל מסע דה-לגיטימציה נלהב באירופה שיהודים יוצאי דופן מעודדים אותו בתרועות. עכשיו סדרת הריאליטי האמיתית מתחילה.
התובנה מדהימה בפשטותה: אם הערבים לא רוצים אותנו פה (כפי שהתברר לעולם בקמפ-דייוויד), אזי אין לנו פה זכות קיום. חפשו לכם מקום אחר. זו בדיוק התובנה שהתפתחה גם בגרמניה הנאצית ובמוחו של היטלר ואנחנו, האשמים, שילמנו בשישה מיליון קורבנות אדם. זו התובנה ששלטה באירופה אלפיים שנה מאז נשא היהודי את הצלב על גבו. נסו לחשב כמה גירושים וסילוקים המיטה ההיסטוריה העולמית על היהודים שלה.
תיבת אל-דורה
תיבת פנדורה שבתוכה כל צעצועי המלחמה צועקים אלינו, היהודים (אנחנו) אשמים. בתוך תיבת פנדורה נמצאה גם תיבה קטנה יותר, תיבת אל-דורה (
מוחמד א-דורה, ספטמבר 2000). זו התיבה שהשפריצה בעולם, כמו ממטרה, את האינתיפאדה השנייה. רצחנו גם ילד מסכן בעזה וכל העולם התבונן בטלוויזיה וראה איך הילד הזה שובק חיים לעיניו. צה"ל מיהר להתנצל ולהודות באשמה. אלא שהילד הזה לא מת. כל הצילום היה מעשה זיוף צרפתי. של יהודי, כמובן. הם עדיין במשפט דרייפוס. פרט קטן כשמדובר באשמתו של יהודי. כשאמרנו את זה ל
גדעון לוי מעיתון 'הארץ' הוא הגיב באדישות. שתינו כל-כך הרבה דם של ילדים, אז למה חשוב ילד אחד שאותו אולי לא שתינו? זה העיתון שמרקוס כותב בו את המאמרים שלו שנים רבות. קשה לי לכתוב על הנושא הזה בגלל המורבידיות של העם היהודי.
מר מרקוס, אני שואל אותך, מה היה קורה פה אם מדינת ישראל הייתה מדינה אחת ויחידה של ערבים והמזרח התיכון היה כולו מנומר בפסיפס מדינות של יהודים? איך זה היה נראה? האם היה חשש שהיהודים ישמידו את הערבים ויבעטו את גופותיהם לים? האם היינו ממשיכים להנציח את הפליטים במחנותיהם? האם ספרי הלימוד שלנו והטלוויזיה היו מטיפים עסיס שנאה? או שאולי אני טועה כשאני חושב שאם מדינות ערב ינצחו אותנו באחת המלחמות – זה יהיה גם סופנו. מה דעתך?
אז, כמו שאמר אפרים קישון לעולם, סליחה שניצחנו. ואני מוסיף, סליחה שאנחנו מנצחים וסליחה שיש לכמה מאתנו כוונה לנצח גם בעתיד. סליחה שאתה לא אתנו.
כפות ידיה של המלכה איזבל
ברשותכם אני מבקש שוב לחזור אחורנית אל תקופת מלכי ישראל. במלחמתם המשותפת של יורם (בנו של אחאב) מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה נגד מישע מלך מואב, מצבו של מואב מחמיר, כמעט נואש, והוא שוחט את בנו על החומה. כנאמר: 'ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה על החומה...' והנה, הפלא ופלא, מתרחש פה הבלתי יאומן לחלוטין: '...ויהי קצף גדול על ישראל...' [מלכים ב', ג'-27]. שוב אנו נוכחים לראות כי הגויים שוחטים זה את זה, מעלים לקורבן אפילו את בניהם, והיהודים כמובן נמצאים אשמים ומשלמים את המחיר. למה זה?
עדיין בתוך סיפורי התנ"ך. הנביא אליהו מבשר את מותה המתקרב של איזבל המלכה אשת אחאב מלך ישראל. הנביא אומר: 'וגם לאיזבל דבר ה' לאמור הכלבים יאכלו את איזבל...' [מלכים א', כ"א-23]. אבל הכלבים לא אכלו את איזבל והנביא טעה והטעה. למען הדיוק, הכלבים לא אכלו את כל כולה. שנאמר: 'וילכו לקברה ולא מצאו בה כי אם הגולגולת והרגלים וכפות הידיים' [מלכים ב', ט'-35]. הכלבים הטורפים שחיסלו את כל משפחת המלוכה ויתרו על החלקים הכי טעימים בבשרה של המלכה - ראש, כפות ידיים ורגליים. מדוע? החלקים האלה היו מורעלים. אם הכלבים היו טועמים מהם, הם היו מתים בו במקום. ייתכן שאחד הכלבים השוטים טעם ונפל שדוד ושאר הכלבים ראו ונמלטו. ייתכן שכל הכלבים הריחו את הרעל המבעבע. המלכה הייתה מורעלת, מטומאת. הייתכן?
נעשה ונשמע
ברשותכם אני שוב פוסע אחורנית אל יציאת מצרים. מיד לאחר היציאה באותות ובמופתים נתקלו בני ישראל (עדיין נקראים צבאות ה' ולא עם) בעמלק. שם המקום רפידים (רפה-ידיים). עמלק זה העם שבגינו אנחנו היהודים (וגם שרת החינוך לשעבר) מאשימים את עצמנו בגזענות ארורה ואפילו ברצח עם. משה, חור ואהרון עולים על הר ויהושע יוצא למלחמה.
משה מרים את ידיו (שוב הידיים) מעל לראשו, למרומים. כאשר ידיו מעל לראשו היהודים מנצחים וכאשר הוא שומט את ידיו עמלק מנצח. ידיים וראש במלחמה. לאחר מעמד הר סיני הידיים והראש מקבלים משמעות של 'נעשה ונשמע'. הידיים הן נעשה והראש - נשמע. כאשר הידיים (נעשה) נמצאות מעל לראש (נשמע) - אנחנו מנצחים. מדובר פה באמונה פשוטה בעצמנו, בגורלנו, בעתידנו. הראש נושא את האמונה על גבי הרגליים והידיים הן המוציאות לפועל. כאשר הטומאה משתלטת, כמו במקרה של איזבל, שלושת האלמנטים האלה הם רעל תוסס. אפילו הכלבים נמלטו.
כוהני הדת
מדובר ביהודים שנעשו כוהני דת. זו לא הדת שלנו. הם מאמינים והם מניפים את ידיהם מעל לראשיהם. גם הם אומרים נעשה ונשמע. אני לא חושב שגורל הערבים או המוסר או הצדק או האמת מעניינים אותם. הם רוצים להמשיך ולשאת את האשמה. זו הדת שלהם.
היה אז יהודי אחד שנשא את אשמת כל העולם על כתפיו, אבל הכנסייה שקמה על קברו רצחה כמעט רבע מהעולם בשמו ובשם האהבה. אני מקווה שכוהני הדת הזאת לא ירצחו אותנו ולא יאפשרו לערבים לעשות זאת בשם האשמה. זה מחנה השלום, זה מכנה השלום שהמכנה המשותף שלו - האשמה. אנחנו המונה.
