חודש כסלו מעלה אצל רובינו אסוציאציה אחת ויחידה- חנוכה. אותם חמישה או שישה ימים מתוך המועד שנופלים בחודש כסלו מידי שנה. ימים אלו הבאים לציין את מהות הגבורה בעם ישראל, עת ניצחו החשמונאים המעטים את היוונים הרבים.
המלך אנטיוכוס הרשע שאף להשליט את האלילות היווניות ביהודה, אסר על קיום מצוות התורה, קידוש החודש, שבת ומילה, וכן גזר שכל יהודי יכתוב על קרני השור שאין לו חלק באלוקי ישראל. אכן חלקים מהעם התיוונו וכמעט נשתכחה תורה מישראל.
זכה עם ישראל שקם קומץ קטן בעם שנותר נאמן לקב"ה ובראשו מתתיהו בן יוחנן הכהן ובניו שהרימו בעוז רוחם את דגל המרד נגד האימפרייה היוונית הגדולה, אם כי הסיכויים לניצחון ע"פ דרך הטבע היו קלושים נוכח המצב הפיזי הקיים, של מעטים מול רבים.
אך בעזרת הקב"ה גברה הקדושה על הטומאה ובני החשמונאים אכן ניצחו את היוונים וגירשו אותם מהארץ. מעניין שחג החנוכה המבטא את הנס הגדול מצויין בנרות. מה שאין כן בשאר ניסים - פסח, יציאת מצרים - אכילת מצו ת-,פורים - ימי שמחה, משתה ושתיית יין בהיות שהמן ביקש "להשמיד ולהרוג"- השמדה גופנית.
בחנוכה היה עם ישראל על אדמתו ולא גלו גלות גופנית. אלא גלות רוחנית "להשכיחם תורתך". לפיכך קבעוהו בנרות ע"ש הפסוק "כי נר מצווה ותורה אור" (משלי ו' כ"ג).
רמז לנרות, 36 נרות חנוכה ניתן למצא בשם החודש כס-ל"ו. כסלו החודש השלישי למניין בריאת העולם, והחודש התשיעי למניין יציאת מצרים.
השם כסלו נזכר פעמיים בתנ"ך:
- בזכריה: "ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך...בארבעה עשר לחודש התשיעי כסלו" (פרק ז', א'),
- ובנחמיה: "דברי נחמיה בן חכליה ויהי בחודש כסלו שנת עשרים..." (פרק א', א').
משערים כי מקורו של השם במילה "כסל" שפירושו "תוחלת" למטר. יש האומרים שכסלו באשורית הינו קשת, ומזלו של החודש הינו קשת. הקשת הנראית בענן ביום גשם, כיוון שמרובים בחודש זה הימים שהגשמים והשמש משמשים בהם בערבוביה.
הסברים שונים לשם כסלו
רש"י: מפרש כסלו - תלם- על שם התלמים הנוצרים בשעת החרישה הנעשית אחרי ירידת היורה בעונת הזריעה שהיא בחודש זה.
יש האומרים כסלו משמעו - רפש ובוץ - של המים המתרבים בכסלו "כיסלא לאוגיא" (ברכות ו', א').
סברה אחרת טוענת שכסלו מלשון כסיל שהוא שם של כוכב מזלי הקשור לגשם היורד בעונה זו, ההסבר המקובל כסלו מלשון-ביטחון- כפי שמבטא זאת איוב "ה' יהיה בכסלך" (איוב ד', ו'). שהוא לשון אמונה וביטחון ובא להסביר את סוד נצחונם של בני מתתיהו שהאמינו בה' שבעזרתו ינצחו. אף על-פי שהיו מועטים ומחוסרי אמצעים וכלי נשק.
הילדים היו משתמשים בשם כסלו לזרז את ההורים לתת להם מעות חנוכה בלב פתוח "כיס-לו".
בחודש זה מצפים לירידת גשמים ראשונה שחשיבותם רבה לנביטת תבואות החורף. במסכת בבא מציעא מובאת חלוקת השנה לפי עונות ושם נאמר: "חצי תשרי, מר חשון וחצי כסלו-זרע, חצי כסלו, טבת וחצי שבט- חורף" (דף ק"ו, ב') משמע מהדברים שחצי מחודש כסלו היו זורעים בו וחציו השני ירד בו גשם.
במידה ולא ירדו גשמים עד לראש חודש, קבעו חכמים שצריך להתענות כדי לבקש על הגשם:"הגיע ראש חודש כסלו ולא ירדו גשמים בית דין גוזרין שלוש תעניות על הציבור" (משנה תענית א', ה').
מכאן הינך למד שהן החודשים והן המועדים בעם ישראל אינן התרפקויות נוסטלגיות של העבר. הם משדרים לנו לקח עכשווי ומסר אקטואלי גם לדורות הבאים.
פסח מצווה אותנו להזכיר את יציאת מצרים בכל יום, שבועות מצוות אותנו ללמוד תורה ביום ובלילה, ראש השנה ויום כיפורים- מצריכים אותנו לבדוק את עצמנו ולעשות תשובה. סוכות- האמונה בהשגחה. וחנוכה בחודש כסלו מזכיר לנו את ההלל וההודיה לשמו של הקב"ה בגודל הנס שעשה לעם ישראל במלחמתו ביוונים ומשמעותו של הגשם "בבחינת גבורות גשמים" כאמצעי קיום לעולם.
