באופן כללי אין מחלוקת בין כל הצדדים כי עקרונות חופש הדיבור, חופש היצירה ועיתונות חופשית הם אבן יסוד בדמוקרטיה מודרנית נאורה. אין גם מחלוקת שיש בישראל, עיתונות חופשית, יוצרת, חוקרת, נושכת ותחרותית למופת. אז מה קרה שמספר חוקים שהוצעו לאחרונה, כמו החוק להגבלת תרומות לעמותות (אנטי ציוניות), שהרגיזו מאד, את ארגוני השמאל, שמפחדים לגלות את מקור הכספים הזרים (ואולי הפסולים) והקימו רעש אימים.
החוק לשינוי בחירת נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה למינוי שופטים מעורר פחד והסתייגות של התקשורת, של האופוזיציה, בטענות לפגיעה והרס בדמוקרטיה, וניסיון השתלטות של הימין על בית המשפט העליון. כל הטענות והמענות, חסרות בסיס ענייני, משפטי ומציאותי. בינתיים היו בחירות בלשכה ושני נציגים המתנגדים ליו"ר הלשכה זכו. אז איפה ההשתלטות של הימין, אולי להפך.
החוק המוצע בא לאזן את הנציגות, בצורה דמוקרטית ביותר, והגיע הזמן לעשות את השינוי המוצע בלשכה, שהפכה לפוליטית ורחוקה מייעודה המקורי. אם התיקונים יאושרו במלואם או בחלקם בחוק איסור לשון הרע, הרי שהם ישנו מאד את המצב הנוכחי ויקשו מאוד על העיתונאים, המערכת או ערוצי הטלוויזיה ואתרי האינטרנט. התיקונים המוצעים - באים להכפיל פי שישה בסעיף הראשי את הקנס על פרסום שגוי ופוגעני, ללא צורך בהוכחת נזק ל-300,000 שקלים, ובתנאים מסוימים כמפורט בהצעה, גם ל-600,000 שקלים ויותר.
לדעתי, הצעת החוק המקורית - לוקה בחסר, היא גורפת מדי, לא מידתית לעומת חוקי פיצוי אחרים, מאיימת מדי ונראה שלא השקיעו בה מחשבה רבה על ההשלכות המעשיות שלה, מבחינה תקשורתית ומשפטית. ולמרות שהחוק עבר בקריאה ראשונה בכנסת - יוכנסו בחוק תיקונים (לקראת קריאה שניה ושלישית) שיהפכו את החוק לקביל על רוב המבקרים אותו. אז נכון שיש כאן איום מסוים, על העיתונות והעיתונאים, אבל במידה רבה הם הביאו זאת על עצמם ב
כבוד.
מה הסיבות שהביאו להצעת החוק?
הנסיבות שנוצרו בשנים האחרונות, עקב ריבוי הערוצים, התחרות בין העיתונים והערוצים, הרצון לזכות בתחרות הרייטינג, הביאו לפרסומים ותחקירים שלוחי רסן. פרסומים לא מעודכנים, לא בדוקים דיים, לא מוצלבים מבחינת העובדות, המקורות והנושא המוביל בכתבה.
התוצאות היו הרסניות, פוגעניות, כך שאנשים נפגעו, נשפטו ע"י התקשורת במקום ע"י בית משפט, שמם, רכושם, מקומות עבודתם נפגעו קשות ללא יכולת תיקון. שפיטה ע"י עיתונות - הפכה לסממן מובהק של העיתונות הכתובה והאלקטרונית ללא תגובה משפטית הולמת. הדוגמאות לכך רובות וכואבות. ניקח רק כמה דוגמאות מובהקות, כמו פרשת אולמרט, נתניהו, פרשת קצב, פרשת המאבטח של הרמטכ"ל ועוד ועוד...
ליד הדוגמאות האלה של מפורסמים, פוליטיקאים, אנשי ציבור או עסקים, יש עשרות אנשים קטנים, ללא אפשרות כלכלית או קשרים, שנמעכים, מרוסקים ע"י התקשורת, תחקירים רדודים ופרסומים פוגעניים, שלא מגיבים ולא עושים כלום, מחוסר אמצעים כספיים, תקשורתיים ומשפטיים.
כדאי שהציבור יהיה מודע שגם תקנות האתיקה של מועצת העיתונות, דורשות עיתונות כתובה או תחקירים, ברמה של עובדות מוכחות, מוצלבות, בדוקות ובאחריות מקצועית גבוהה. חוק איסור לשון הרע - הוא במסגרת מספר חוקים (שבעתיד ישתלבו בחוקה לכשתיכתב) - שבאים להגן על האזרח הקטן, כלומר: האדם מן הישוב, כנגד פרסומים פוגעניים, ההרסניים והתנהגות כוחנית באמצעות התקשורת - ללא יכולת להתגונן.
לקבוצה זו ניתן לצרף גם את חוק הגנת הפרטיות, חוק הגנת הצרכן, חוק נגד הטרדה מינית, החוק נגד האזנות סתר - חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. עיקרי חוק איסור לשון הרע (לפני התיקון המוצע) - פרסום לשון הרע, יכול להביא לפגיעה קשה, באדם, משפחתו, ילדיו, הכנסתו, גאוותו האישית, מקצועית ובמעמדו החברתי כולל כמובן בעתידו הפוליטית או העסקי. ומכאן תבינו את חשיבותו של החוק לציבור הרחב.
סע' 3-2 לחוק לשון הרע: כל פרסום, או אמירה, כנגד האדם, המייחס לו מעשים, התנהגות, תכונות לא-לו, שעלולים להשפילו, לגרום לו עגמת נפש ונזק כלכלי.
סע' 7-6 - אחריות: הוצאת לשון הרע, היא עבירה פלילית ועוולה אזרחית שהעונש הפלילי הוא שנת מאסר אחת. הנפגע - יכול להגיש גם תביעה אזרחית לקבלת פיצוי כספי. הפיצוי הכספי - לפני התיקון הוא 50,000 שקלים ללא צורך בהוכחת נזק. הוכיח הנפגע - שהפרסום נעשה במכוון לפגוע בו - קנס של 100,000 שקלים.
בכנס החירום של העיתונאים, טענו רוב הנואמים, שבכוונת הפוליטיקאים ובמיוחד בכנסת הימנית הכוחנית והדורסנית - להשתיק את העיתונות. יתירה מכך, הטענות היו שהפוליטיקאים, מפחדים מתחקירים עתידים, וגם בכך להשתיק את העיתונות החוקרת. אף מילה לא נאמרה על הטעויות שהם עשו, על החיים שנהרסו עקב פרסומים לא נכונים. אף מילה - על חשבון נפש עיתונאי מקצועי, על כך שפרסומים מוקדמים, לא בדוקים, לא אמינים - הביאו למצב הזה.
מה האסון בדרישה, לפרסומים ותחקירים יותר אמינים, בדוקים ומאומתים. הרי במקרים אלה אין סכנה לתביעה ואין מקום לפיצויים. אין בכך, לא "השתקה" ולא פגיעה, בפרסום תחקירים והחופש העיתונות. יחד עם זה, כפי שאמרתי, התיקונים המוצעים, צריכים חשיבה מחודשת כדי לאזן בין הדרישות של העיתונות והגנת הציבור - ולהיות יותר מידתיים בקנסות.
והערה לסיכום: להזכיר כי העיתונאית
אילנה דיין ומערכת עובדה, נקנסו ב-300,000 שקלים, על הוצאת לשון הרע כנגד הסרן מהמוצב בעזה. השופט היה נועם סולברג (מועמד לעליון במריבה) - האם יש לכך קשר, אתם תגידו?
הערות והרהורים בענייני דיומא:
- התקשורת רועשת וגועשת, על הכוונה לסגור את ערוץ 10 - בשל חובות כבדים שלא שולמו.
- אז, אנחנו בעד ריבוי ערוצים ותחרות הוגנת, אבל אנחנו בעד החזרת חובות, כמו שדורשים מאיתנו הבנקים ורשויות המדינה ופועלים באמצעות הוצל"פ ומשפטים.
- כמו שהעיתונאים מזועזעים מהכוונה לסגור את ערוץ 10 - הם מסתערים על הטייקונים כמו תשובה, ובן דוב שחברותיהם לא מסוגלים להחזיר לציבור חובות (אג"ח), שהם חייבים ודורשים מהם, למכור נכסים, להזרים כסף פרטי לכיסוי חובות.
- אז מה השוני ביניהם לערוץ 10?
- כשאני רואה ושומע את תגובת העיתונאים, לתיקונים בחוק, "זולגות הדמעות מעצמן" - עד כמה הם חלשים, קטנים ומסכנים.
- תראו מה קורה באנגליה - לאחר שנים של הזנחה וחוסר פיקוח ותגובה - השתלטו הצהובונים על חייהם של אנשי ציבור, ידוענים ושחקני כדורגל ושחקני קולנוע והפכו את חייהם לגיהינום. עכשיו הם התעוררו ומגיבים. למה לחכות שזה יקרה גם אצלנו - לא חבל.
