בימים ההם כתבתי את ספרי הראשון 'ביתספר למפגרים'. הייתי גאה מאוד בשלוש-מאות או ארבע-מאות העמודים שנצברו ושלחתי את כתב היד להוצאת ספרים מכובדת. בראש ההוצאה לאור עמד עורך לילה ותיק באחד מעיתוני הבוקר. להוצאה לאור היו כמה מחלקות ובראשן עמדו גם פרופסורים מהאוניברסיטה וכמה פוליטרוקים שהזדקנו ופרשו מהבמה הפוליטית. אחד מהם התקשר אלי ושאל, לאיזה מדור לדעתך שייך הספר שכתבת? כידוע, לגיהינום יש שבעה מדורים. זו בערך הייתה תשובתי והוא צחק. תראה, הסביר לי, יש מדור ספרות יפה, אבל אתה כותב פה דברים מכוערים על אנשים מפגרים. זה לא יפה. יש מדור שירה, אבל אנחנו עומדים להוציא לאור את אלתרמן ועמיחי. כל העמדות תפוסות. גם מדור היסטוריה ומדור ספרות בדיונית לא שייך כי הדברים שלך יותר קרובים להיסטריה. אולי מדור מדע, פסיכולוגיה, מה דעתך? ליבי רטט והחסיר כמה פעימות. למה לא, בעצם? שיהיה.
באמת אהבנו את מה שכתבת וגם צחקנו, אבל בארץ לא אוהבים הומור שחור וספרדים בפוליטיקה. זה מה שהמוציא לאור אמר לי. אחר-כך בדקתי את שמו בילקוטי המפלגה והתברר שהוא סופר צללים. מרבית אנשי ההוצאה לאור עברו הוצאה לפועל ונעשו סופרי צללים, אמרו לי חברים טובים.
האיש התקשר אלי כעבור חודשים ואמר, יש לי חדשות. באמת אהבנו את מה שכתבת, הוא חזר ואמר, אבל בחרנו לבסוף בספרו של
עמוס עוז. זה ימלא את מדור הפסיכולוגיה לכמה שנים טובות. הוא נשמע הרבה יותר אותנטי, אמר העורך. פה אנחנו באמת מוציאים לאור...
שתקתי. גם אתם הייתם שותקים. הימים ההם היו ימי שלטונה של מפא"י. כמה אנשים אפורים עם פנקס שחור והמוני פתקים. שמור לי ואשמור לך... הפנקס פתוח... פנקס אדום... בגנות הטיח... מאז ומתמיד האנשים האלה שיחקו את הבולשביק הנעבעכדיקינדער. מהדורת כיס של הנעבעכדיקער.
האמת היחידה
'ביתספר למפגרים' בנוי רובו ככולו על ציטטות של גדולי עולם, משכיליו ומפורסמיו הנאורים. מובן שאת רוב הציטטות אני חיברתי, אבל הוספתי פה ושם כמה אמרי שפר של גאוני עולם כדי לחזק את הרושם. הרובינא והמסקין של הספר היו כמובן ציטטות של גירושו מארקס בפי אומרם מנהל בית הספר הניצב לפני כיתת המפגרים שלו. אני כמובן הייתי המנהל, המחנך וגם המפגר והפגר הראשי של הכיתה. זוכרים את אמירתו של גרושו, אני מרבה לקחת את הילדים שלי לטיולים לכל מיני מקומות רחוקים, אבל הם תמיד מצליחים לחזור משם... התלמידים שלי בספר צחקו מאוד. מפגרים, זה לא אומר שהם מטומטמים.
אז תסבירו לי, איך הפאנצ'ים האלה לא ניצחו את עוז? הרבה מומחים מתייחסים אל המפגרים כאילו הם מסוממים. מחנך אחד אמר לי פעם שלדעתו הילדים האלה מסניפים את העולם כשאף אחד לא רואה. דעתי שלי, לא איכפת להם שרואים. כי לדעתם אף אחד לא באמת מסוגל לראות. כלומר, אנחנו.
בחורה אחת שהתבגרה בבית הספר שלנו - אני ממשיך ומספסר עליה בהרחבה - התחתנה עם אחד מנושאי כליו של צ'ה גווארה והייתה מפיצת סמים של קרטל אדיר שהזרים כספים ונשק לארגוני הטרור המוסלמים. היא אמרה לי משפט באנגלית שנחקק בזכרוני ואיני מסוגל לתרגמו לעברית. המשפט הזה פקח את עיניי באותה שנייה ומאז התחלתי לראות את הצללים של העולם האמיתי סביבנו. THE OPPOSITE OF EVERY THING IS THE TRUTH. זו האמת היחידה שמצאתי עד היום. מה דעתכם?
המצוטטים להלן
באחד הפרקים בספר שלי המחנך נכנס לכיתה בשיעור ציונות, ורושם כמה ציטטות על הלוח, מבקש מהתלמידים המחוננים לזהות את הדוברים. דוברים, לא דבורים, לא צרעות. מי הם המצוטטים להלן?
1. שאלתי אותה, אם את טוענת שזו הארץ שלהם, מדוע את נמצאת פה, בארצם? אני פה להגן עליהם, להילחם למענם.
2. גבירתי, את מבקשת לאסור את לימודו של ספר יהושע בבתי הספר?
3. "כשאדם אינו יכול להיות יהודי - הוא נעשה ציוני".
4. "עמי אירופה, למרות שחנקו אותנו ללא רחם כמו שחונקים דבר נתעב, ראויים הם ל
כבוד. איננו בני אדם כלל... כל אוצר רוחנו יתוש מת.
"אופיינו הלאומי פסול מימות עולם ועד הנה... מעולם לא היינו אומה יוצרת תמיד חיינו חיי צוענים וכלבים. מה אתם רצים מהאנטישמיים?".
5. "...רעיון מצוין עלה בדעתי למשוך אנטישמיים ישרים ולעשותם מחסלי הרכוש היהודי".
6. בשנת 1919 הוא כתב בעיתון הארץ: "...בבית הלאומי נכריז על אותם יהודים שלא יסירו מעליהם את חלד הגלות ויסרבו לגלח את הזקן והפאות כעל אזרחים ממדרגה שנייה. לא ניתן להם זכות בחירה". (האם הכותב לדעתכם הוא יהודי או מוסלמי המנסה להחיל בבית הלאומי שלנו את החוק המוסלמי, השריעה, הרואה בזרים קופים וחזירים?)
7. "מה רב ההבדל בין הקורבנות בגולה לבין הקורבנות בארץ... הללו שנופלים בארצות פזורינו הם קורבנות של אומה גוססת... לא היה טעם למותם כמו שלא היה טעם לחייהם..." (כאילו שלא מדובר פה בבני אדם, כל אדם ועולמו, אלא באיזה מרבד שנתרפט במשך השנים ולכן גוזרים את חלקיו הרקובים). "לא כן הקורבנות שנפלו בארצנו. אנו מביטים עליהם בגאווה".
8. "כששאלו אותי, הלא תוכלו לתת מכספי קרן היסוד להצלת יהודים בארצות הגולה אמרתי לא. ואני אומר עוד פעם לא...".
"אילו הייתה כיום אפשרות של קניית חבילות מזון בכספי קרן היסוד כדי לשולחם דרך ליסבון כלום לא היינו עושים זאת? לא ולא. הציונות היא מעל לכל" (גם גרמניה, מסתבר).
9. מי אמר, לו ניתן היה להציל את שני מיליון היהודים ולשלוח אותם לבריטניה או להציל רק חצי מהם בתנאי שיגיעו לפלשתינה, הוא מעדיף חצי מהם שיגיעו לפלשתינה.
(את התשובות תמצאו לפי סדר הציטטות בסוף המאמר. אל תציצו).
מאותגרים שכלית
היום לא ניתן לומר את המילה מפגר בציבור ולייחס אותה לבן-אדם. זה לא אנושי ולא תקין. השפה העברית מחקה את המילה והשליכה אותה לפח הזבל. היום משתמשים בביטוי - מאותגר שכלית. כלומר, אם הם, המופרעים והמפגרים, מאותגרים שכלית - מה אנחנו? אותנו אף אחד לא רוצה לספור, לאתגר. כי אותנו ממשיכים לשקר. אנחנו חיים בשקר. אחד המאפיינים של שקר זו החד-גוניות, חד-ממדיות. החיים שלנו חד-ממדיים. כשהימין עולה לשלטון השמאל זועק שיש סכנה נוראה לדמוקרטיה, וכשהשמאל חוזר לשלטון באמת רואים את הסכנה.
כלומר, המרקם הבולשביקי של השלטון אינו נחלת מפלגות בלבד אלא גם מוסדות שונים של האומה והדמוקרטיה. התקשורת חד-ממדית, מראיינת את עצמה, משבחת את עצמה ומקשיבה לעצמה בלבד. בית המשפט עליון שמשפטיו משפטי חברים. חבר מביא חבר. הטייקונים מתחתנים עם הכסף של עצמם וקונים ניירות ערך וכתובות של עצמם. המדרש מספר לנו שפעם הזכר והנקבה שכנו בגוף אחד של האדם הראשון. מתבוננים בטייקונים ובשאר המוסדות ורואים שזה עובד. מה שהתארך קצת אלה איברי המין שניתן לקפל אותם אחרי השימוש. והעם כולו כאחד רואה את הקולות, מרגיש שמזיינים אותו.
שלום עכשיו לא מול החמאס והתנזים בעזה
מה שמשותף לכולנו הוא רגש אשמה היסטורי, כפי שכתבתי פה במאמרים קודמים שיש להם מכנה משותף. המופלא שהדור הזה עושה לדור הקודם של מקימי המדינה מה ברנר ואוסישקין ופינסקר עשו ליהודים שהיו הוריהם ובני משפחותיהם.
עכשיו אתם יכולים להבין מדוע קמה הזעקה שלנו להקים ועדת חקירה ולמה צעקו לבגין ולאריק שרון רוצח, ולמה העולם מאשים אותנו בעקבות סברה ושתילה (ראה המאמר שלי
מכנה השלום). כי אנחנו האשמים המאשימים והעולם הולך בעקבותינו. העולם תמיד הולך בעקבותינו כדי להעניש אותנו.
עכשיו אתם מבינים מדוע '
שלום עכשיו' צועק שלום עכשיו לא מול החמאס בעזה והתנזים והג'יהאד המוסלמי ולא מול הרוצחים בטהרן ולא מול מכחיש השואה ברמאללה. הוא מול ביתו של ראש הממשלה שלנו בירושלים. ולמה שרת החינוך לשעבר צועקת לברק שר הביטחון שהוא רוצח-עם מפני ששפך
עופרת יצוקה על הטרור בעזה. שמעתם אותה צועקת ומבקשת להקים ועדת חקירה לברר את אוזלת ידה של הממשלה בהגנה על שדרות במשך שמונה שנים ארוכות? היה לה מספיק זמן, לא?
מבינים גם למה
יואל מרקוס קובע באורח פסקני, חד-משמעי וחד-ממדי ב'הארץ' שהמדינה אינה נוקפת אצבע למען השלום?
לאיזה מועדון רצים עכשיו?
אסיים באמירה מפורסמת, נפוצה ונפיצה של גרושו שעשתה לו את היום, החודש והשנים. אמירה הקשורה ברצון ובצורך שלנו, היהודים, להיות עם ככל העמים: "לעולם לא אצטרף למועדון שמוכן לקבל אחד כמוני כחבר".
הצימאון של פינסקר, הרצל, אוסישקין, ברנר, ז'בוטינסקי, חבריהם ואנחנו להתחבר אל ההגונים, הנאורים, המנצחים, המותגים המצוחצחים והמבריקים אינו ניתן לרוויה. מועדונים יחליפו מועדונים ומותגים ימירו מותגים ואנחנו עדיין בדרך אל הפסגה. מועדון שהתקבלנו אליו כבר נמצא מאחורינו. עינינו נשואות אל המועדון הבא.
אז מי הם באמת העמים ככל העמים? איזה עם ככל העמים אנו מבקשים להיות, העם הצרפתי? הרי אם העם הצרפתי היה ככל העמים, הוא לא היה צרפתי. אז בעצם כל מה שאנחנו רוצים להיות - זה לא להיות עם יהודי. תגידו מפורשות, אל תשקרו, אל תהיו גם אתם בולשביקים. כי בולשפיקציה אינה עם, רק שיטת ממשל נלוזה ורצחנית.
הערבים לא רוצים אותנו במועדון שלהם, בבית שלהם שהוא המזרח התיכון. אז נעמוד בפתחם ונצעק שלום עכשיו עד שהדלת תיפתח והם יקבלו אותנו. אבל ניתן לבצע זאת בקלי קלות, ללא מלחמות, ללא ספר יהושע - להתאסלם. כמה שזה פשוט, אם אתם רוצים להיות עם ככל העמים. זה להיות הם. אבל למה הם בעצם הם עצמם ולא סקנדינבים אם הסיסמה היא ככל העמים? משהו פה לא בסדר. אולי מי שלא בסדר הם דווקא אוסישקין, הרצל, ברנר וכל שאר החבר'ה הטובים של היום?
(תשובה: שלום עכשיו. שרת החינוך לשעבר. הזז (לאיזה כיוון?). ברנר. הרצל. ז'בוטינסקי. אוסישקין. גרינבוים (שר הפנים הראשון של מדינת ישראל). בן-גוריון.