קשה להאמין שיש אדם שפוי שהיה מוכן לשכב על שולחן הניתוחים ולהפקיד את חייו לסכינו של מנתח השונא את מקצוע הרפואה, את בית החולים, את עמיתיו הרופאים, ובשעה שהוא מחתך בבשרו של החולה, הוא מייחל לרגע בו יסתלק מהמקצוע אותו הוא מתעב בכל נימי נפשו.
ראש ממשלה בישראל, אחריותו גדולה עשרת מונים מזו של רופא מנתח. הוא אחראי לביטחונם, עתידם ורווחתם של 7 מיליון אזרחים, וכדי שיצליח בתפקידו ויזכה באמון הציבור, עליו, לכל הפחות, לכבד את המקצוע שהביאו לראשות הממשלה.
ראש האופוזיציה, ח"כ
ציפי לבני, בראיון ל-"7 ימים" (
ידיעות אחרונות 26.11) מגלה לבוחרים שהיא מצפה מהם שיבחרו בה לראשות הממשלה, שהיא שונאת את המקצוע בו היא עוסקת וכך היא אומרת: "החלק המבאס באמת הוא הפוליטיקה. לפני ימים שלי בכנסת אני מזכירה לעצמי שזה זמני, שעוד מעט אני הולכת מכאן ומתחילה לחיות באמת". המראיינת דנה ספקטור, מבהירה למי שאינו מבין: "ציפי לבני לא ממש מתה על המקצוע שלה. עובדה שהיא מצהירה עליה בערך חמש דקות לתוך פגישתנו הראשונה" (והיו רבות כאלה ג.ג). וציפי ממשיכה להתוודות: "... נמאס לי. אני אומרת לנפתלי (בעלה ג.ג) שאני לא רוצה לחיות ככה יותר, אני באמת רוצה חיים אחרים... אני קמה בבוקר למקום שאני לא הכי אוהבת להיות בו... אני יודעת שזה לא ממש אני, שיש חיים אחרים בשבילי, ואני באמת מחכה, מחכה, מחכה לחיים האלטרנטיביים ביום שאחרי". ומה דעתה על עמיתיה למקצוע, בהם כמובן גם "חבריה" בקדימה: "כל היום אני מוקפת ברוע, ולא סתם רוע, רוע צרוף, טהור".
ולנו הבוחרים שאינם חברי קדימה, ובעיקר למתפקדים לקראת הפריימריז, לא נותר אלא לגאול את ציפי מייסוריה, לשחררה מהמקצוע אותו היא מתעבת ולהעניק לה את האפשרות (כדבריה) "לחיות באמת". אזרחים שפויים לא יבחרו להם ראש ממשלה דוגמת ציפי לבני.
