יש שינוי, שינוי משמעותי, מלבד הגדלה של הפיצויים המצוינים היום בחוק פי שישה, הינו תוספת של 500 אחוזים, יש בהצעת החוק סעיף חדש לחלוטין. וכך כתוב בהצעת החוק כפי
שפורסמה ברשומות בתאריך 31.10.11: "במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה שבו הוכח כי לא ניתנה לנפגע אפשרות נאותה לפרסם את תגובתו כאמור בסעיף 12 א' רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על-פי חמישה מהסכום כאמור בסעיף קטן ב' , ללא הוכחת נזק"
וסעיף 12 א' אומר: "פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת ובאתר אינטרנט, יאפשר המפרסם לנפגע או לנציגו לפרסם את תגובתו המלאה תוך זמן סביר..."
אז בואו נבחן את ההצעה מכיוונים נוספים, כיוונים אשר עיקרם לא עלה עדיין, למיטב ידיעתי, לדיון ציבורי.
- סעיף 7 ה בחוק הקיים מצמיד את הסכומים למדד ספטמבר 1998 ומכאן שהסכומים החדשים הם (על-פי מחשבון מדד): 300 אלף ש"ח הופכים ללמעלה מ-415 אלף ש"ח; 600 אלף ש"ח הופכים ללמעלה מ-830 אלף ש"ח; ומיליון וחצי ש"ח הופכים ללמעלה משני מיליון ש"ח;
- ברור שמעולם לא היה סעיף 12 א' כזה בחוק, ולכן ברור שכל הטוענים שהשינוי בחוק הוא בהגדלת הסכומים בפקטור של 6 בלבד אינם מדייקים.
- הסעיף החדש מדבר על סכום שהוא פי חמישה מסכום שגדל כבר פי שישה היינו אנו מדברים כבר על סכום שהוא פי 30 מהסכום הקיים היום בחוק (מ 50 אלף ש"ח למיליון וחצי ש"ח או במספרים המקבילים לאחר הצמדת המדד)
- סעיף 12 א' מתייחס אך ורק לפרסומים בכלי תקשורת (מבלי שהוא מגדיר מה זה כלי תקשורת) ובאתרי אינטרנט.
- סעיף 12 א' לא מבהיר לדעתי האם מתייחס להוצאת לשון הרע מוגנת או לא (יוסבר בהמשך)
- סעיף 12 א' מתעלם מהעובדה שהמפרסמים הפרטיים באינטרנט לא יכולים להבטיח את פרסום התייחסות הנפגע בדיעבד, כך שעם התביעה הראשונה, תושתק הביקורת של "עמך" באינטרנט. (יוסבר בהמשך)
מהי לשון הרע?
לשון הרע על-פי הכתוב בחוק היא: דבר שפרסומו עלול.. להשפיל... מטרה... לשנאה לבוז או ללעג ... החוק כותב ע ל ו ל משמע שאין כל צורך להוכיח השפלה או הפיכה של ה"נפגע" למטרה לשנאה ולבוז על-מנת להפוך את הדברים ללשון הרע אלא די שאדם סביר, היינו השופט היושב בדין, יסיק שהדברים עלולים לפגוע על-מנת להפוך את הדברים האמורים לדבר לשון הרע. אין צורך בהוכחות, ולא בראיות, למעט העובדה שהדברים נאמרו / נכתבו על-ידי ה "פוגע" אין נפקא מינא אם הדברים אמת או שקר – דברים העלולים לפגוע, על-פי מה שנאמר, על מי נאמר ובאיזה נסיבות ובאיזה הקשר נאמר, הם לשון הרע, נקודה.
ושופטים הם אנשים שונים עם רקע שונה וחשיבה שונה, די אם נביט על שתי החלטות שיפוטיות בעניין לוני הרציקוביץ נגד עכבר העיר בה ערכאה דיונית ראשונה פסקה כי מדובר בלשון הרע מהרמה החמורה ביותר ונפסקו חצי מיליון ש"ח פיצויים (סכום חריג על-פי כל דעה), ולעומת זאת בית המשפט העליון ע"י השופט ברק פה אחד
במעמד 3 קבע חד וחלק כדלקמן: "מסקנה זו מסיימת את הדיון בתיק. לאחר שפרשתי את הביטוי, וכיוון שנוכחתי כי הביטוי אינו מהווה לשון הרע, בהתאם לסעיף 1 לחוק, נמצא כי אין חבות".
ואם יחליט השופט שהדברים עלולים לפגוע, היינו שיש בדברים לשון הרע, רק אז ייפתח דיון חדש האם דברי לשון הרע האלה מוגנים או לא, ורק כאן יתעמק בית המשפט בסוגיית "אמת דיברתי" "עניין לציבור" "זוטי דברים" והגנות תום הלב על-פי סעיף 15 לחוק.
למה מתייחס סעיף החדש לחוק?
האם ההגנות הקיימות כיום בחוק תקפות גם לסעיף החדש? האם הפיצויים על-פי הסעיף חלים גם על לשון הרע שיש עליה הגנה בחוק? לא ברור לי, לא ברור לי לחלוטין מנוסחו הנוכחי של החוק.
זאת ועוד הדרישה בחוק לאפשר בדיעבד את פרסום תגובתו של ה"נפגע" היא בפועל השתקה של כותבים רבים ביניהם כותבים שונים במכתבים למערכת, בלוגרים, ואחרים הכותבים שלא על-מנת לקבל פרס בעיתונים ובאתרי האינטרנט, אך הם אינם שולטים במדיה בה הם כותבים כלל ועיקר.
לדוגמה אם ירגיש ח"כ
יריב לוין נפגע מדברי, כאן במדור, ייתכן שהוא יפנה אלי וידרוש ממני שאפרסם את תגובתו כאן באתר, אך לי אין כל אפשרות להבטיח פרסום שכזה, כי אינני שולט באתר, האתר לא מפרסם את כל מה שאני כותב, יש לו שיקולי עריכה משלו, ודאי שלי אין כל ביטחון שכל תגובה שמאן דהוא ירצה להגיב על דברי יקבל את הבמה המוגדרת בחוק.
חלילה מלייחס לחברי הכנסת כוונות נסתרות העולות לכאורה מן הספקות לעיל, אך כפי שאנו יודעים מחוק איסור לשון הרע, נזק יכול להיגרם גם כאשר גורמו לא התכוון לגרום נזק, וכאן אנו עוסקים במעשה חקיקה שאין ולא היה כמוהו למיטב ידיעתי בחוק הישראלי – תשלום פיצויים של מיליון וחצי שקלים (ועם ההצמדות הרבה מעבר לכך) מבלי שהוכח שנגרם נזק כלשהו.
גם אם אין לחברי הכנסת כוונה להזיק לציבור, הרי שלא היה זה מן הראוי, שניסיונות לחקיקה חדשה האמורה להיחקק הזהירות ובשיקול דעת יבוצעו עלינו, איננו שפני ניסיון של אף אחד, בייחוד כאשר גזירתם היא גזירת מיתה כלכלית על הנפגעים האפשריים מהחקיקה הזו, אשר ככל שלא תיסוג לאחור, המסקנה האמיתית שתיוותר לכותבים היא והַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם - כִּי עֵת רָעָה הִיא (עמוס ה יג) – ולהביא מוקדם ככל האפשר לבחירות על-מנת שתבוא עת טובה יותר.
