ד"ר רונן א' כהן, מרצה במחלקה לישראל והמזרח התיכון וחוקר במרכז האוניברסיטאי אריאל, סבור שיש להתייחס לאירועי השבוע האחרון במבט רחב יותר. "זו לא הפעם הראשונה שבה הבריטים והאמריקנים מתערבים בפוליטיקה האירנית המקומית. לשתי המדינות יש היסטוריה ארוכה של התערבויות בנעשה במדינה, ולעתים הדבר גרם אף להחלפת השלטון כפי שקרה בשנות ה-50, במשבר שכונה 'משבר אבדאן' או 'משבר מוסאדק'.
"המשבר בין המדינות החל בזמן כהונתו של מוחמד מוסאדק כראש ממשלת אירן", מתאר ד"ר כהן את השתלשלות האירועים אז. "אחד הדברים המרכזיים שמוסאדק ניסה לקדם היה סיום הנוכחות הזרה שהלכה והתבססה באירן. הפרלמנט האירני החליט להלאים את תעשיית הנפט הלאומית, ויחד עמה את חברת הנפט האנגלו-אירנית שנוהלה בידי ממשלת בריטניה. בריטניה כמובן לא עמדה מנגד, והכריזה שלא תאפשר לממשלתו של מוסאדק לייצא מוצרי נפט שיוצרו במפעלים של החברה. בנוסף, נשלח צי גדול של ספינות מלחמה כדי להטיל מצור ימי על המפרץ הפרסי, וזאת כדי למנוע מאירן לייצא את מוצרי הנפט שלה. אירן נכנסה לתקופה של קשיים כלכליים קשים והחוב הלאומי שלה תפח.
"קצינים שהודחו בידי מוסאדק בניסיונותיו להדק את השליטה בצבא החלו לקדם את הפלתו, פנו לשם כך אל הבריטים ואל האמריקנים כדי שיסייעו להם בדבר. באוקטובר 1952 הכריז מוסאדק כי בריטניה היא אויבת של מדינתו וניתק את היחסים הדיפלומטיים עמה. בעקבות כך, בדצמבר של אותה שנה הציעו אנשי סוכנות הביון הבריטית MI6 לאנשי ה-CIA לשתף עמם פעולה במטרה לסלק את מוסאדק. הנשיא האמריקני אייזנהאואר וראש ממשלת בריטניה צ'רצ'יל הסכימו ביניהם על כך ופעלו בחשאי כדי לקדם את הנושא. האמריקנים והבריטים החלו לסכסך בין הגורמים האירניים השונים, ובסופו של דבר אירן נכנסה למערבולת פנימית סבוכה ושלטונו של מוסאדק הופל.
"רק בשנת 2000 ביקשה ארה"ב את סליחתה של אירן על התערבותה בנושאים פנים-מדינתיים, דבר שנמנעה לעשות עד לאותה תקופה. בעקבות משבר זה ומקרים נוספים, העם האירני טרם סלח לבריטניה. כאומה לאומנית מאוד, האירנים ראו את הפעילות של בריטניה וארה"ב כפוגעת בריבונות ובלאומיות שלהם, ובעקבות זאת יש להם איבה גדולה כלפי בריטניה".
ד"ר כהן רואה את העימות של המערב עם אירן כהתנגשות תרבויות. "אירן רואה את עצמה כמדינה תרבותית ונאורה. פירוש המילה אירן הוא הרי כמו 'אריים'. הם רואים עצמם כגזע עליון שיש לו אינטליגנציה גבוהה יותר משאר ה'הודו-אירופים'".
ומה קורה בצד הבריטי? ד"ר ג'ונתן ריינהולד, מומחה למדיניות החוץ של בריטניה מאוניברסיטת בר-אילן, סבור כי אם תצליח בריטניה לסחוף עמה את אירופה תתהווה ברית חזקה מספיק נגד אירן, אך לדעתו בריטניה לא חזקה דייה כדי לעשות זאת. "השמאל בבריטניה מתנגד להתערבות במדיניות של מדינות אחרות, והוא בהחלט ינצל את משבר היחסים כדי להכשיל את מפלגת הלייבור".
בינתיים, על על פנים, הסנקציות שהופעלו על אירן עדיין לא פוגעות באירני ברחוב. "הסנקציות לא משפיעות כרגע ישירות על העם", מסביר ד"ר כהן. "אין שם כיום חוסר במוצרים. יש להבין כי כ-70 אחוזים מהייבוא מגיעים מסין, ושלושים האחוזים הנותרים מגיעים מרוסיה וממדינות ברית נוספות". בנוסף, חברות מערביות רבות מבריחות את מוצריהן לאירן דרך השוק השחור, כך שהאזרח האירני הממוצע כלל לא מרגיש חוסר.
וישנה זווית נוספת להורדת דרג היחסים בין שתי המדינות. פרופ' ג'ראלד שטיינברג, ראש ארגון NGO Monitor, אומר שבריטניה היא שסיפקה את הנתונים לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית של האו"ם, בשל העובדה שלמדינה הייתה עד כה שגרירות במקום. "בעקבות סילוקו של השגריר בריטניה לא תוכל להמשיך להעביר נתונים לסבא"א", אומר שטיינברג, ומוסיף כי ללא ספק תהיה בכך פגיעה ביתרון של המערב בנושא הגרעין.
יום לאחר התפרצות המהומות בשגרירות הטילה בריטניה סנקציות נוספות נגד אירן: כלל הקשרים הפיננסיים של בריטניה עם אירן הופסקו. כל המוסדות הפיננסיים בממלכה המאוחדת התבקשו להפסיק את פעולות המסחר עם בנקים באירן, כולל הבנק המרכזי, בשל הטענה כי הבנקים שותפים במימון תוכנית הגרעין האירנית.
