כלי התקשורת, ובצדק, כדי לגנות בצורה חד-משמעית את תופעת ההדרה של נשים בצה"ל ובכול מקום אחר. כן יצאו כלי התקשורת השונים נגד סגירתו של ערוץ 10 בטענה שחופש הביטוי יפגע קשות. על-רקע זה אני מבקש לשאול מה קורה בנושא "הדרת" אחרים על-ידי כלי התקשורת?
סיפור קצר: לפני כמה שנים הוזמנתי לשיחה אצל מנכ"ל ערוץ 10. נושא השיחה נסב סביב מה שמכונה בשפת הברנז'ה "ספר הפקה". לכול ההדיוטות, ואני ביניהם, המדובר בספר הטלפונים של המרואיינים בכול תחום ובכול אירוע תקשורתי. זר לא יחדור פנימה. המנכ"ל הבהיר לי שאין כול סיכוי שערוץ 10 יזמין אותי או שכמותי לתוכנית זו או אחרת. "ספר ההפקה" אינו משתנה. הפגישה הסתיימה תוך חמש דקות, לא לפני שהמנכ"ל העניק לי מתנה צנועה: לוח שנה שהופק על-ידי הערוץ ובו כול התוכניות. בהיותי על סף הדלת הבטיח לי המנכ"ל שבכול זאת הם יצרו קשר עמי. עד היום זה לא קרה. אנא מר גיא מרוז, בדוק את נכונות הסיפור.
גם בערוץ 1 "ספר ההפקה" אינו משתנה. שאלתי פעם עורך של תוכנית הנחשקת איך נכנסים ל"רשימת הזוכים"? זועף ומר לב השיב לי: ניצור קשר ויותר אל תפריע. עד היום לא חזר אלי.
יום בהיר אחד קיבלתי טלפון ממפיק של סרט העוסק בצה"ל. "מר טלוויזיה",
חיים יבין, היה היוזם והעורך הראשי של הסרט. השיחה הייתה מצוינת. שעות ספורות לאחר מכן צלצל שוב הטלפון ומר יבין היה על הקו. שוחחנו מספר דקות בהן הוא הראה נכונות לשתפני בסרטו. גם הוא הבטיח לחזור אלי. הסרט שודר והשיחה המובטחת לא הגיעה. דמויות מ"ספר ההפקה" שוב כיכבו בסרט.
במהלך מלחמת לבנון השנייה שוחחתי עם אישיות טלוויזיונית המובילה את תוכנית האקטואליה של הטלוויזיה החינוכית. טענתי בפניו שלעניות דעתי, המלחמה מסתמנת ככישלון איום, בסדר גודל של מלחמת יום הכיפורים. בשומעו קביעה זו, אמר לי מפורשות, ללא כחל וסרק: לא אוכל לראיין אותך בתוכנית שלי. שאלתי למה אך הוא סיים ולא יסף. המעניין הוא שדווקא מי שליווה את התוכניות שלו במהלך המלחמה, אלוף במיל. מוכר, טען את אותן טענות שאנוכי טען מספר ימים קודם לכן.
לגבי "קשת" ו"רשת" אין מה לדבר. כול הפניות בכתב אליהם הושבו ריקן. אפילו לא טרחו להשיב תשובה כלשהי כמקבל בין בני אדם. מעניין הוא שדווקא אותם סלבריטאים אינם חוסכים את שבט לשונם כלפי תופעות של נפוטיזם או הדרה מצד גורמים אחרים.
סיפרתי את אשר לעיל כדי להמחיש עד כמה בכלי התקשורת קיימת צביעות, במיוחד בנושא הדרה. לו אני הייתי היחידי הסבור כך, ניתן היה לחשוד שהמדובר בטרוניה סתמית. למזלי, מצאתי מאמר מעולה של סיוון רהב מאיר מלפני כחצי שנה. וכך היא כותבת:
"בכל תוכנית, בכל מגזין ובכל ערוץ אינטרנט יש מאגר כזה, מאגר המרואיינים השלם, לכל צרה או כותרת שלא תבוא. יש בו שלושת או ארבעת השמות המובילים בכל תחום שעל סדר היום: הפרופסורים, השופטים בדימוס, השגרירים לשעבר. יש בו מומחים לענייני ארצות-הברית והבית הלבן וכך נוצר פה מעגל. המומחה מוזמן לטלוויזיה מסיבה פשוטה: כי אתמול הוא היה בטלוויזיה. אבל למה הוא היה שם אתמול? אה, כי הוא היה שם גם שלשום. מעגל קסמים שאי-אפשר לשבור, ובעצם, למי יש כוח לשבור". חד, חלק וברור.
אז, רבותי "הסלבריטאים" של הטלוויזיה והרדיו, כשאתם מלינים על הדרה, אנא הביטו קודם פנימה.
