בעבר הלא רחוק למדנו שמה שהופך אירוע לאייטם חדשותי, מה קובע אילו דעות יתפרסמו ואלו לא, היה בעיקר תהליך ה"סינון" שנעשה על-ידי "שומרי סף" - מערכת העיתון, הטלוויזיה או הרדיו במקרה הטוב, ואינטרסנטים מטעם בעלי ההון במקרה הגרוע, והשכיח יותר. הגיע עידן הבלוגים ושינה זאת במקצת. אבל מאז כניסת הטוויטר לשימוש ציבורי, מרבית בני הנוער, וצעירים בגילאי העשרים פלוס מציפים את המרחב הציבורי בציוצי טוויטר כאילו והיה חלק מה"אני" שלהם.
כך, בזמן שישנו, נולדה גדלה והתפתחה פוליטיקה אלטרנטיבית, פוליטיקה בהינף הטוויטר. במאמר מוסגר, מלחששים שהנסיך הסעודי, ואליד בן-טלאל, יחד עם חברת ההשקעות שלו משקיעים 300 מיליון דולר בטוויטר, כי הוא מזהה בטוויטר הזדמנות ראויה, מבטיחה ובעלת השפעה עולמית (הארץ, 18.12.2011)
כאשר מעצמה דמוקרטית מערבית, בסדר גודל כמו ארה"ב, עוסקת בקמפיין בחירות לנשיאות תשומת לב הציבור מתמקדת קודם כל בסוגיות שעל סדר היום, בעזרתם האדיבה של הטלוויזיה, העיתונות והרדיו. אך הודות לבלוג וכעת גם הודות לטוויטר, המוני בני אדם שולחים יום-יום את דעותיהם על הנושאים הבוערים. בעוד פחות משנה נדע מה היה מקומו של הטוויטר בחיזוי תוצאות הקמפיין לנשיאות ארה"ב. אבל כבר עכשיו מושכת שאלה זו תשומת לב של חוקרים מהשורה הראשונה, כמו אלו שעובדים על מחקרי דעת קהל במכון PEW האמריקני.
לא מזמן, סקרנות טבעית הייתה המניע להפצה וקבלת קבצים ויראליים באמצעות דוא"לים. זו הייתה אחת ההצלחות שזכתה בכינוי "הפצה ויראלית". הסתובבו במיילים קריקטורות, כתבות, יוטיובים ומה לא. רצית - קראת, רצית - העברת הלאה ללא הגבלה. הטוויטר מעמיד לרשות המשתמש (שרובו ככולו הם בני נוער וצעירים) כלי המופעל ביתר קלות וביתר יעילות. שכן, למי יש כוח לעקוב ללא הרף מדי יום אחרי מלל עצום שיוצרים בלוגרים? גם רשתות חברתיות על עשרות, מאות, אלפי ומיליוני חברים מעבירות מידע. את מעמד הבכורה בהפצת דעות פוליטיות ואחרות תופס כיום הטוויטר. אין כמו ציוץ בטוויטר משום שתוכנה זאת קובעת שעלינו להעביר את עיקר המסר ובקיצור מירבי.
פתיחת חשבון טוויטר מכניסה את הפרט למרחב חופשי עם מיגבלה אחת: ציוץ מוגבל ל-140 תווים בלבד. בישראל יש פחות משתמשי טוויטר בהשוואה לארה"ב (זאת למדנו בעקבות הסרט התיעודי "שיגעון הטוויטר"). אי-אפשר לדעת איך זה יתפתח אצלנו בהמשך. אבל צעירים אמריקנים מכורים לטכנולוגיה זאת ושולטים בשימושיה. המשתמשים, בני 29-18, כוללים גברים יותר מנשים ואוכלוסיה לא-לבנה יותר מאוכלוסיה לבנה.
הטוויטר - הכלי החדש למדידת דעת הקהל
מחקר חדש, של מכון בלתי-תלוי בארה"ב (PEW) - שהינו חלק מפרויקט ענק שימשיך עד תום תקופת הבחירות לנשיאות ארה"ב - לוקח בחשבון שכדי לדעת מה חושב הציבור על המתמודדים לנשיאות, בעקבות תעמולת הבחירות בכל אמצעי התקשורת הממוסדים, יש להשוות את הלך הרוחות במדייה החברתיים, כמו בלוגים וציוצי טוויטר, עם דעות המופצות בתקשורת הממוסדת.
המחקר בדק במשך חצי שנה (מאי-נובמבר 2011) בלוגים פוליטיים, מדייה ממוסדים ו-20 מיליון ציוצי טוויטר שעסקו במתמודדים הרפובליקנים לנשיאות ארה"ב ובנשיא אובמה. הממצא שהפתיע את החוקרים הראה שמתנהל בטוויטר שיח חברי מאוד דעתני, שלילי יותר ותנודתי יותר מהשיח במדייה הממוסדים, לרבות בלוגים. אחת ההפתעות שעלתה בינתיים מהמחקר מראה שבזמן שעיתוני ה'מיינסטרים' שיבחו את המתמודד הרפובליקני, פרי, יותר מאשר את רומני, פול, גינגריך וגם אובמה, זכה המתמודד הרפובליקני רון פול (Ron Paul) לנפח של ציוצים בעלי טון מאוד אוהד וחיובי ומדובר ביחס של 9 ל-1.
בינתיים, מקומם של סקרי דעת קהל עדיין שריר וקיים לצורך ניבוי תוצאות הבחירות לנשיאות. יחד עם זאת, לאור נפח הציוצים וגם לאור העמדות החד-משמעיות שבהם, קשה יהיה להתעלם מאמצעי זה לאורך זמן אם המטרה היא לדייק בניבוי עמדות ודעת קהל. כבר עכשיו ידוע שבמחצית השנה שבה נערך המחקר, הופצו מיליוני ציוצים על המתמודדים וידם של המצייצים עדיין נטויה. כמו-כן, קשה להתעלם מכמות הציוצים ותוכנם כשמדובר בנשיא מכהן המקבל למעלה מ-15 מיליון ציוצים (מעט מאוד מהם חיוביים) והמתמודד הרפובליקני קיין עם כשני מיליון ציוצים או רון פול, שנפח הציוצים במקרה שלו בקושי עומד על מיליון.
