יום שמש נאה בחודש דצמבר 2015. גשם אין ואת המים הרבים המצויים בים התיכון - עוד לא השכלנו להמתיק בכמויות מסחריות מתאימות. לקחנו בקבוק מים מינרלים שחיסל לנו רבע ממשכורתנו החודשית ויצאנו לעבודה.
ממתין לנו יום ארוך של 15 שעות עבודה. לא רק את המים היקרים עלינו לממן, גם החשמל נורא התייקר לאחרונה. מה לעשות - יש להם הוצאות. מספר העובדים הוכפל בשנים האחרונות. תוספת כוח-אדם רובה ככולה במשגיחי כשרות, שכן חייבים שיהיה לנו חשמל כשר וללא משגיחים - מי ידע האם החשמל הוא אכן כשר? הרי לא יעלה על הדעת שהמנורה בבית תידלק אם יוזרם אליה חשמל שאינו כשר למהדרין.
אז למה 15 שעות עבודה - אחרי שנפרדנו מחלק נכבד מהכנסותינו למימון המים שאין (אולי כדאי גם להוסיף משגיחי כשרות ליד כל צינור מים בישראל) ולמימון החשמל הכשר, צריך לשים בצד את מחצית שכרנו על-מנת שניתן יהיה לפרנס את כל אלו שלא עובדים. לא שהם לא רוצים, הם פשוט עסוקים בלימוד התורה ותוך כדי, בלבנות מצבת כוח-אדם של משגיחי כשרות.
בסוף היום, בדרכנו הביתה, עצרנו בסופרמרקט (האישה דרשה. וחוץ מזה, לנסוע נסיעה מיוחדת ברכב המונע בדלק כשר, זה נורא יקר). שם המצב מסובך עוד יותר, שכן לכל פריט יש צורך בלפחות חמישה סוגי כשרות שונים, מה שמשנה את התמחיר שהיה מוכר לנו בעבר ומביא אותנו למצב בו את שארית פרי עמלנו השארנו אצל הקופאית הניצבת בגאון ליד הקופה הכשרה.
שתי אפשרויות: אירן או המערב
קשה לנבא במדויק את העתיד, גם באם מדובר בנבואה לטווח קצר, אך מה שבטוח, זה שעכשיו הזמן לקבוע איך ניראה בעתיד. האפשרות המסתמנת היא שמדינת ישראל תהא מדינה שבה החרדים יכתיבו את כל הלכות החיים של האזרחים. זה מתחיל בצורך של מיעוט שייצר עבור הרוב; זה יימשך דרך צורך במערכות דת אדירות על חשבון שירותים אחרים, שמן הסתם על ההנהגה להעניק לאזרחי המדינה; זה יעבור להתייחסות בזויה לנשים (אולי נגיע למצב שבו לא יהיה עבורן מקום באוטובוסים והן תתבקשנה לרוץ אחריו); וזה יסתיים ב... - אני אפילו לא רוצה לחשוב, עם האפשרויות הרבות הנוספות המהוות חלק מחיים בכפיפות לקיצוניות חרדית (שלא לדבר על זה שהקיץ בארצנו צריך להיות נורא ואיום, להיות לבושים בלבוש חרדי...).
אבל ישנה גם אפשרות אחרת. אפשר לשאוף להיות מדינה דמוקרטית, מדינה שבה שומרים על זכויות המיעוט אך לא נותנים לאותו מיעוט להכתיב את כללי משחק החיים. אפשר להתנהל על-פי רצון הרוב, רצון לפיו לא יכפה מיעוט את רצונו על הרוב; רצון להידמות למדינה מערבית מתוקנת שיודעת גם לא להפריע לחרדים אך גם לא לתת להם להפריע לאחרים.
הדרך היחידה שעשויה להצליח, תמונה ב
שינוי שיטת הבחירות. כל עוד מיעוט מכתיב לרוב הצריך אותו לצורך הישרדות בשלטון, לא תבוא הבעיה על פתרונה. מצד שני, באם הכוח הפוליטי הלא פרופורציונלי לחלקם באוכלוסיה של החרדים יבוטל, אזי תצליח המערכת השלטונית לשמר את אורח-החיים הדמוקרטי האמיתי. הגיע הזמן לשנות את שיטת הבחירות, להפסיק עם אי-המעורבות של הרוב בכל הקשור לתהליכי בחירות ולפעול, אולי ברגע האחרון, לחזור ולצעוד לקראת חיים מערביים ולא לכיוון הפיכתנו למדינה דמוית אירן.
