רק לפני שבועות אחדים כולם דיברו עדיין על עידן פוטין הבא, שיימשך עד 2024 ואולי, רחמנא ליצלן, אפילו עד 2030. ואז באו הבחירות ברוסיה והפכו את הקערה על פיה. אבל האמת שהסימנים של סוף עידן השלטון האבסולוטי של פוטין היו באוויר כבר זמן רב.
זה החל בסאטירה הנושכת שרצה באינטרנט בעיקר, ושאת חלקה הבאנו כאן לטובת קוראי המדור הנאמנים – קליפ שתיאר את רוסיה כבית משוגעים שבו הפציינטים מצביעים שוב ושוב פוטין. לכך הצטרפו קריאות בוז חסרות תקדים שקידמו את פוטין במהלך הופעה פומבית של אמנויות לחימה. אבל נראה שפוטין עצמו, איש הקג"ב לשעבר שחצה כבר מזמן את גיל העמידה, עשה טעות כאשר ניסה בדרמטיות לשדר תדמית חדשה לקראת הבחירות. לא מן הנמנע שבחברה שוביניסטית כמו החברה הרוסית, הפנים המתוחות של פוטין, שעברו כנראה פילינג, בוטוקס, מתיחה או סוג אחר של שימור-שחזור, נתפסו כאקט של חולשה. משהו ששום מנהיג רוסי לא יכול היה להרשות לעצמו מעולם לאורך ההיסטוריה.
ולרי אייזנברג, אמן וסופר מוסקבאי חשוב ובעיקר איש נבון במיוחד, מתבונן בימים האחרונים במה שמתרחש ברוסיה בהשתאות גמורה. "אני צופה בקטעי וידאו שחברים מעבירים לי בזמן אמת מהפגנות, ומה שמתרחש כעת אצלנו ברוסיה מפתיע, מאוד מפתיע", הוא אומר. "התחושה היא שמשהו בסיסי השתנה אצלנו, והמשהו הזה הוא הצעירים. 90 אחוז מהאנשים שיצאו להפגין בעקבות תוצאות הבחירות לפרלמנט הם אנשים צעירים. אנשים שהבינו שהפעם העתיד שלהם מונח באופן הממשי ביותר על כף המאזניים".
כל זה, מדגיש אייזנברג, לא יכול היה להתרחש לפני עשר שנים. "הצעירים של העשור הקודם הצביעו לפוטין כי הם אנשים שנולדו עדיין לתוך ברית המועצות ולא יכלו להעלות על דעתם הצבעת מחאה לטובת המפלגה הקומוניסטית. אולם הצעירים העכשוויים הם כבר דור חדש, שונה, שנולד אחרי התמוטטות ברית המועצות ולא מכיר את המציאות הסובייטית על בשרו. לכן זה גם דור שמסוגל להצביע בעד המפלגה הקומוניסטית. לא בהכרח כאקט של הזדהות, אלא כאקט של מחאה נגד השלטון הקיים של פוטין ומפלגתו".
זה גם דור ששולט במדיה האלטרנטיבית, באינטרנט ובטלפוניה, מוסיף אייזנברג, "דור שלא תלוי בעיתונות הממשלתית הממוסדת כדי לדעת מה קורה וגם לא מאמין לה. זה דור ששולח ומקבל בקלות מידע אונליין מכל התרחשות רגעית וגם חי דרכה. והחיבור בין שני האלמנטים האלו הוא שהוליד את השינוי המתרחש לנגד עינינו. לכאורה, כל זה היה צפוי. אבל עדיין, זה מפתיע. ממש כמו האביב הערבי. גם שם כל הנתונים היו מונחים לנגד עינינו, ועדיין, איש לא חזה אותו".
