פורש בדאגה

בניגוד לכלכלנים ולפרשנים שונים, סבור זיסאפל שהמיתון של 2008 עדיין כאן ורחוק מאוד מלעזוב אותנו. "אנחנו מצויים בעיצומו של משבר כלכלי חריף שנמשך מאז 2008, ואנו רק הולכים ושוקעים בו. הכספים הרבים שהבנקים בעולם שופכים לא יעזרו. המיתון החריף שמשתולל באירופה חייב להשפיע על המשק הישראלי, כי הרזרבות הולכות ונגמרות". לדברי זיסאפל, מציאות זו מעלה שוב לסדר היום את החשיבות של ההייטק בעיני העולם בכלל וישראל בפרט. "בעולם ממשיכים להעריך אותנו - עובדה שחברות בינלאומיות ממשיכות להשקיע בישראל; אבל כלפי פנים, הממשלה ממשיכה להתעלם מהענף ולא משקיעה מספיק בחינוך, כדי לגדל פה את דור העתיד של ההייטק. המשבר הוא תוצאה של היעדר מודעות". אתם מדברים על כך כבר כמה שנים, האם הממשלה אטומה? "אני לא יודע אם היא אטומה, אבל היא בוודאי לא עושה מספיק. תהליך ההכשרה בתעשיית ההייטק הוא ארוך. 'גידול' של מהנדס לוקח זמן. בניגוד למגזרים אחרים, שהם תלויי הון בעיקר, תעשיית ההייטק בנויה על ההון האנושי. בלעדיו, אין תעשיה".

אם ההייטק הוא עתיר כוח-אדם, מדוע אתה צופה שהאבטלה תגדל? "האבטלה תגדל במשק בכלל, לא בהכרח בהייטק, וזה היתרון שלנו. אלא שאם לא נדאג שיהיו עובדים בהייטק, אז היתרון יהפוך לחיסרון. כוח-האדם בהייטק מוקפא כבר הרבה שנים והכל מתחיל ונגמר במערכת החינוך. "לצערי אני צופה שאם המגמה לא תשתנה, תעשיית ההייטק תצטמק, כי כבר כיום כמות הפורשים מהתעשיה גדולה יותר מכמות המצטרפים. כשהתחלתי בפעילות הציבורית, מספר בוגרי חמש יחידת מתמטיקה בתיכונים היה כ-8,000. היום מספר בוגרי חמש יחידות הוא 6,500, כלומר שכמות המהנדסים יורדת - וזה אומר הכל". איך בכל זאת התמודדתם אתם, התעשיינים, עם הבעיה הזו, מעבר להתראות ואזהרות? "אני לא יכול להקים אוניברסיטה. עשינו את כל מה שאפשר לעשות מבלי להחליף את הממשלה, כמובן. השקנו מספר תוכניות שמטרתן להזרים דם חדש להייטק, כדי להתגבר על התהליך הארוך של הכשרת כוח-אדם מקצועי ומעולה. "תוכנית אחת היא 'אופקים להייטק', שעיקרה גיוס אנשים מהפריפריה ללימודים אקדמיים ושילובם בתעשיה כמה שיותר מהר. זוהי תוכנית נפלאה, שיש בה הרבה ציונות: לוקחים צעירים שאין להם שום סיכוי להגיע ללימודים אקדמיים ומצליחים להכשיר אותם כמהנדסים. אתה רואה את הילדים האלו ולא יכול שלא להתרגש. "גיבשנו תוכנית משותפת עם הממשלה. הרעיון היה להכשיר 1,000 עד 1,500 מהנדסים בשנה. קיבלנו הרבה הבטחות, אבל בפועל הצלחנו להכשיר בין 200 ל-300 צעירים בלבד. כל הכשרת תלמיד כזה עולה כ-120 אלף שקלים". והממשלה לא עוזרת? "את מרבית המימון אנו מגייסים מתרומות. כל כספי הסיוע שהממשלה התחייבה להעביר אלינו תקועים איפשהו. הסיוע היחיד שאנו מקבלים הוא בשילוב התלמידים במכינות, שמקבלים מימון ממשרד הביטחון. הקצב הוא איטי. המחזור הבא של בוגרי תוכנית זו יסיים בעוד שנתיים את לימודיו בטכניון - וזה המון זמן. "תוכנית שנייה שיזמנו נקראת '45 פלוס' ועוסקת בהסבת אקדמאים בגילאים אלו כדי שישתלבו בתעשיה. ישבנו עם האוצר, וכעת אנו מצויים בתוכנית פיילוט שתיערך בטכניון. בתום הפיילוט נחליט לאיזה כיוון ללכת. "פעילות נוספת שנעשתה במהלך הקדנציה שלי הייתה גיוס עולים מהנדסים צעירים, בעיקר בתחום התכנות. היופי בתוכנית הזו שהיא מוכיחה שזה לא נכון שמהנדסים צעירים רק בורחים לחו"ל - חלק מהם רוצים לבוא לארץ אחרי שבילו כמה שנים מעבר לים. חשוב להבין שאנחנו מחפשים תמיד את הכי טובים, ואת אלו אתה מקבל בארץ בעיקר מהאוניברסיטאות. אין לנו את הלוקסוס להתפשר, כי על זה בנוי כל העסק שלנו". אתה מיואש? "לא. אני מקווה שהממשלה תתעשת. יש לנו תוכניות חומש שהגשנו לממשלה. כולן אושרו, אבל הביצוע והזרמת המשאבים נעשית באופן איטי מאוד. אין כל-כך עם מי לדבר".