בדיון שמתי את הדגש על סופרים שהם רופאים המוזכרים ביצירותיו:
צ'כוב מוזכר ב"סיפור על אהבה וחושך", שם מתאר הסופר כיצד השפיעו כתביו של צ'כוב על תקופת התבגרותו בירושלים: "כאשר קראתי את צ'כוב בתרגום לעברית הייתי בטוח שהוא אחד מאיתנו: הדוד ואניה הלא גר ממש מעלינו, הדוקטור סאמוילנקו היה רוכן וממשש אותי בידיו הרחבות והחזקות כאשר חליתי באנגינה או בדיפתריה, לאייבסקי בעל המיגרנה הנצחית היה בן דוד שני של אימא, ואת טריגורין היינו הולכים לשמוע בשחרית של שבת באולם בית העם".
ב"אותו הים"
עמוס עוז מתאר, ראשית, את צ'כוב הרופא: "עיניו רופא עַניו שכבר איבחן וכבר יודע מה יהיה הסוף. 'הלא אינני אלוהים' דוברות עיניו אל החולה שלפניו והוא עושה ככל יכולתו להקל על החולה הגוסס מסרטן: ומלבד התרופות להקלת הכאבים הוא אומר: 'נרשום לך חלום ואשליה שעוד תחלים'".
פַּן אחר של צ'כוב מתואר על-ידי עמוס עוז באמצעות מכתבו של צ'כוב אל ידידו אלכסיי סבורין מ-1892, בו הוא מתלונן על עייפותו מהעיסוק ברפואה ורצונו העז לעזוב את המקצוע ולהתפנות לכתיבה.
רופא-סופר אחר, שעמוס עוז הכיר בימי ילדותו ושהוא מתאר ב"סיפור על אהבה וחושך", הוא
שאול טשרניחובסקי. עמוס עוז ענה לשאלותיי וסיפר לסטודנטים כיצד טיפל בו ד"ר טשרניחובסקי בהיותו בגיל ארבע. קראתי בפני הסטודנטים ציטטות מתוך יצירותיו. וכך מתואר טשרניחובסקי בספר: "משורר לוהט. משורר נשר שכנפו האחת נושקת לתנ"ך ולנופי כנען והאחרת פרושה על פני כל רחבי אירופה המודרנית"; "נפש של ילד תם וטהור השוכנת בתוך גוף חסון כשל קוזאק"; "נפש של תינוק חף אשר לא טעם חטא. לא כמו תינוק יהודי עצוב. כמו תינוק גוי. מלא חדוות חיים ושובבות ומרץ";
"הוא לא היה סתם עוד דוקטור או משורר, הוא היה רופא ילדים, איש מתולתל ופרוע, מדובלל קצת ולו עיניים צוחקות, כפות ידיים גדולות וצימריות, שפם יער סבוך, לחי-לֶבֶד, וריח יחיד ומיוחד לו, ריח חזק ורך"; "עד היום הזה, בכל פעם שאני רואה את שאול המשורר בתצלום או בציור או בפסל ראשו, העומד כך נדמה לי, במבוא של בית הספר על שם טשרניחובסקי, מיד בא ועוטף אותי, כחבוק שמיכת חורף טובה, ריחו הרחום המנחם".
