'המהפכה הירוקה' שהתחילה בעולם המפותח לפני כשני עשורים, הגיעה בשנים האחרונות גם לישראל. האג'נדה הסביבתית מטפלת במגוון נושאים, כגון: זיהום אוויר, זיהום מקורות המים, זיהום הקרקע ועוד, כאשר נושא התזונה הבריאה, המתבססת על חקלאות אורגאנית, עולה לתודעה בהתמדה.
למרבה האירוניה, במקביל להגברת המודעות לנושא הגנת הסביבה, הקידמה הטכנולוגית מתפתחת גם היא בקצב מסחרר. כפועל יוצא מכך, מידי שנה מייצרות סין וארצות הברית יחד כ-6 מיליון טון פסולת אלקטרונית פוטנציאלית (והן לא היחידות). המשמעות המיידית היא שמיליוני בתי אב ברחבי העולם מצטיידים במכשירי חשמל חדישים, טלפונים ניידים, מחשבים, מזגנים ועוד, ומשליכים את הציוד הישן שהיה ברשותם לפחי האשפה השכונתיים ומשם הוא מסולק לאתרי הטמנה.
זיהום הרסני שתוצאתו לא ניתנת לשינוי
הבעיה האמיתית בעולם וכך גם בישראל מתעוררת כאשר פסולת אלקטרונית מטופלת כאילו היא פסולת ביתית רגילה, ולמעשה היא ממש לא דומה לה. פסולת אלקטרונית מכילה לא מעט חומרים מסוכנים בהם: מתכות כבדות מסוג כספית, מוליבדן, כרום ועוד. הימצאותן של מתכות אלה בפסולת ואי טיפול ראוי בהן, גורמים לכך שבסופו של דבר הן מוטמנות באדמה וגורמות לזיהום סביבתי חמור מאין כמוהו, זיהום שתוצאתו ההרסנית כמעט ובלתי ניתנת לשינוי. ממחקרים שונים שפורסמו בעולם עולה שהפסולת האלקטרונית המהווה רק כ-1% מכלל הפסולות היא אחראית על כ-70% מזיהומי הסביבה.
בימים אלה משתפים פעולה חברי כנסת ועמותת 'אדם טבע ודין' על-מנת לקדם חוק שיסדיר את נושא פינוי וטיפול של פסולת אלקטרונית. כיום, לצערי, יש מעט גורמים המכירים בחשיבות האיסוף והטיפול בפסולת אלקטרונית, בנפרד מהפסולת הביתית. אך כבר היום יש פתרונות ראויים לנושא.
כך למשל, חברת נגב אקולוגיה אוספת את הפסולת האלקטרונית מנקודות איסוף ביישובים, במפעלים, במוסדות חינוך ומארגונים ומעבירה אותה לפירוק במפעל המיון של החברה באופקים. הפסולת האלקטרונית מפורקת וממויינת על-פי סוגי החומר העיקריים: פלסטיק, ברזל, כבלי נחושת, זכוכית וגומי, את לוחות האם וכרטיסי הזיכרון (העשירים במתכות אצילות) מעבירים להמשך טיפול במפעלים בחו"ל, המתמחים בפירוק כימי של הלוחות להפרדת המרכיבים לקראת השבתם כחומרי גלם ממוחזרים לתעשיה.
