|
תאריך:
|
29/12/2011
|
|
|
עודכן:
|
29/12/2011
|
רק בישראל: הדרת נשים, הלוויות ושאר ירקות |
|
1 |
|
|
הכותבת, שהיא כמובן אישה, מצטרפת לרשימה ארוכה של כותבים, הסבורים שהקוראים לא יתייחסו אל כתיבתם כאל מרשימה, משמעותית ומביעה עמדה אמיצה, אם לא ישתמשו בדימויים "גבריים" בוטים.
לטענת הכותבת, לאחר שהרבנות הראשית תמציא פסק הלכה, נדע האם לוועדת הכנסת יש "ביצים".
די, נמאסו הכותבים הללו שאינם מסוגלים לכתוב עברית נכונה, יפה, עשירה בביטויים נאים, יונקת מהמקורות, עדכנית, כתובה על פי כל כללי הדקדוק ומנוסחת כראוי. הם חייבים, ממש מוכרחים, לתבל את כתיבתם בכל מיני ביטויים של עגת-רחוב, כביכול "חברמנית" אך בפועל אינה אלא עדות לרגש נחיתות של הכותב, הסבור שללא ביטויים כאלה לא יהיה טעם בקריאת הגיגיו.
כותבים אלה נזקקים לביטוי כמו "ביצים" כדי להרגיש עצמם גבוהים, יפים, בעלי אופקים רחבים ובמקרה של הכותבת-האישה - - גם גבריים, ככל הנראה וככל שזה נראה מגוחך ונלעג.
גברת ד"ר תרצה הכטר, שאינני יודע באיזה תחום נכתבה עבודת הדוקטורט שלך אך אני מניח שהביטוי "ביצים" אינו נכלל בה כתחליף לאשכים גבריים (מימ יודע, אולי כתבת דוקטורט בתחום הלולנות), בכתיבה כזו את מביישת לא רק את נשיותך ואת בנות מינך, אלא מעליבה את הלשון העברית העשירה. יש בה די והותר ביטויים נאים, הולמים ומדויקים שיכולת לייחס לוועדת הכנסת, ללא הדריכה במי-האפסיים של המצ'ואיזם ה"עארסי".
מובטח לך כי איש מהקוראים לא יאמר לאשתו או לחבריו: "שמעו, הד'ר הכטר הזו, ממש גבר!". ואם מישהו יאמר כך, הרי זה עלבון צורב לך כאישה.
אני סבור גם, שעורך טוב חייב להציע לכותבת, לוותר על ביטוי עלוב זה ולכתוב במקומו משהו ראוי. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
משה, עורך-דין |
|
|
|
|
|
מילא עילגת, הבעיה שהכותבת גם צרת מוחין בעליל!
כי להתייחס לנושא כ"כ אנושי וטעון רגשית כמו רובוטים (כאילו שמנו קסטה בראש של שר הדתות - אז מדוע אין הרובוט מבצע כיאות לעזאזל?) - הרי זהו ביטוי לצרות מוחין ורדידות מחשבה אופיינית לעם הארץ (כפי שהיה רבי עקיבא אומר בצעירותו:- מי יתנני תלמיד חכם ואנשכנו כחמור)!
הרי חברי קדישא פועלים היום בדיוק לפי ההלכה, אלא אם כן יורה הראשל"צ הרב שלמה עמר אחרת (אולי בתור הוראת שעה משום דרכי שלום, כדי לא ללבות אש זרה של מחלוקת על מזבח התשקורת - כי מדובר באמת במקרה זה על מהומה על לא מאומה ותו לא)!
זאת כי לאישה ולכהן פשוט אין מה לחפש בבית קברות (כל אחד בכלל מסיבות אחרות), אלא אם כן חלילה שנמצאה גופה שאף אחד אחר לא קובר אותה - אז אפילו כהן גדול חייב לקבור למרות שהוא מאבד ודאי את טהרתו היקרה מפז, ומי מבטיח לו אפר של פרה אדומה להיטהר בחזרה?!
יחד עם זאת, אין כופין לא אישה ולא כהן אם מתעקשים להיכנס מסיבה כלשהי, רק מסבירים (ואולי גוערים) שאין להם מה לחפש!
הרי מי שרוצה כ"כ להספיד יכול לעשות זאת לא עלינו כאוות נפשו בשבעה ובשלושים וימי זיכרון! אדרבא מי שרוצה כ"כ בכבוד המת, עליו להניח לאחרים להספיד כשהם זמינים (מסיבות פרקטיות), כי מי יודע אם יבואו הלאה - ושמא לא יהיה אז מי שיספיד או ידבר לפחות בשבחו של המת?!
הרי דרך ארץ קדם לתורה, וכן (אני אומר) השכל הישר Common sense קדם לדרך ארץ (וזה בדיוק מה שחסר לגברת - בעיקר שכל ישר)!
ולא חבל לעשות מלחמות על שטויות במיץ?
ראה אגב את מאמרו הטרי של אביתר בן צדף היקר על מלחמות מוזרות!
|
מלחמות מוזרות |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ע_הראל |
|
|
|
|
|
משרד לענייני דתות הוא משרד ממשלתי וכפוף להחלטות שרי ממשלה לא פחות מאשר לרב הראשי עמר.
אי לכך, כבודה של חברה קדישא במקומה עומד וחובת הציות של המשרד לענייני דתות שריר וקיים. ציות להוראות הועדה לקידום מעמד האישה בישראל. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
תרצה הכטר |
|
|
|
|
|
זה דומה לילד בן 9 או 10 שמתעקש לצום בכיפור! ובכן בוודאי שזה לא אסור, ואפילו נחמד מצידו שהמצפון שלו כבר מותנע! יחד עם זאת ההורים צריכים להניא אותו מזה ואפילו לגעור בו מכמה וכמה סיבות:
1) לך תדע אם זה יכול לפגוע אפילו שולית בבריאותו (הרי אין לי מחקרים על זה);
2) לך תדע אם הוא לא נקלע לתחרות "על כבוד" עם מי מחבריו, כאילו מי גיבור שיכול לצום.
חבל שאין לך מה להתעסק חוץ מבתי קברות.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ע_הראל |
|
|
2 |
|
|
עצה לי אליך, משה, קח את לני רביץ כמודל לחיים אופטימיים. בספרו "אופטימיות נצחית" מסביר רביץ איך כל לימון חמצמץ הוא לימונדה מתוקה בפוטנציה. זהו רמז דק-דק. חייך ייראו אחרת לגמרי אם רק תדע איך להגיב וגם לצחוק. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
תרצה |
|
|
|
|
|
מזמן לא צחקנו כל כך טוב, מאז הלוויה של רבין. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
בהלוויה שלך |
|
|
3 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דן אלון
מפעל החינוך של המעיין התורני השקה במשך כמעט 3 עשורים אדמה חרוכה של עזובה חברתית. הממטרות שהמטירו את כספי המדינה החילונית לכל עבר, הצמיחו יער של ערוות בוכיות, שחלקן כבר עברו בביתי הכלא וחלקן עדיין מאכלסים אותם ביחד עם. במפגן ראווה מתוזמר היטב קבלנו את מופע הארנבות של ד"ר כספומטי, ששלף טיעון מנצח: "זה לא אנחנו, אלא הסיקריקים". האמנם?
|
|
|
|
|
|
עמיר סגל
אחרי עשור בפוליטיקה הישראלית בו לא תרמה דבר לנשים בישראל, אלא רק השתמשה בהן לצרכים אלקטורליים, נפלה בידיה של ציפי לבני הזדמנות נפלאה להון פוליטי על חשבון מאבק חברתי. ואת זה, בניגוד לקיץ האחרון, היא סוף סוף לא פספסה
|
|
|
|
|
|
עליס בליטנטל
התביעה המשפטית המתנהלת מזה כמה חודשים בארה"ב נגד חברה שסיפקה רכיבים להרכבת פצצות חודרות בונקרים (שלטענת העיתון הבריטי "גרדיאן" נמכרו לישראל בשנים האחרונות), והתגלו כפגומות - מזכירה את מחזהו של ארתור מילר משנות החמישים "כולם היו בני"
|
|
|
|
|
|
מאיר אינדור
אם ההסתה נגד החרדים תגבר, אני מציע להם להקים קווים נפרדים, לדרוש את הסיבסוד הממשלתי שמגיע "על-פי ראש". נראה את "גיבורות" התקשורת החדשות עומדות מחכות לקו שלהם עד שיגיע - אחת לשעה. מקסימום יזמינו את ההורים שלהם לקחת אותם במכוניות פרטיות
|
|
|
|
|
|
שי אלבוגן
רגע לפני שהסערה התקשורתית המהודרת מפנה את מקומה לאייטם החם המתוקשר הבא, בואו ננסה להדיר את עצמנו מהעץ הזה
|
|
|